קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אתה אומר שבמקרה של חיכוך, צריך תחילה להפריד בין היריבים. אבל השנאה גדלה בכל העולם. אם נשׂים כל אחד בפינה שלו, איך הם יתחברו?
תשובתי: קודם כל, צריך באמת להפריד בין הצדדים המתעמתים, כדי שלא תהיה קטטה. היא בטוח לא תעזור לחיבור. אנשים שעוינים זה לזה אינם יכולים ללמוד על הדדיות אפילו באופן תיאורטי. תאר לעצמך: אנחנו מתווכחים בלהט, מבלי לשמוע זה את זה, אבל אנחנו צריכים שכל אחד יתחיל לשמוע את השני לפחות במקצת. לכן מפרידים בינינו, שמים כל אחד ב"פינה" שלו, ואנחנו מתקשרים מרחוק.
נניח שאנחנו מתחילים להתקרב בהדרגה, ועוברים דרך המצבים XI ו-XII. כאן נוצרת אצלנו בעיה. שנינו התרחקנו מהעמדות ההתחלתיות שלנו, שאינן ניתנות להשלמה, וכתוצאה מכך אנחנו נשארים בסימן שאלה ולא יודעים מה לעשות. בדרך כלל, אנחנו מגיעים למבוי סתום. התופעה הזאת מוכרת היטב לדיפלומטים: הצדדים מתקרבים ביניהם עוד ועוד, אך פתאום הם נזרקים לאחור. למה? – מפני שהם התרחקו מהנקודה ההתחלתית ומתחו את החוטים שמקשרים אותם לנקודה ההתחלתית. מאחוריהם נשארו העם, השונאים, היריבים הפוליטיים, וכולם אומרים: "תראו לאן הם הגיעו! איך אפשר לעשות כל כך הרבה ויתורים?".
בסופו של דבר שנינו לא מרוצים מהמצב שנוצר, כל אחד נזכר בעקרונות שעליהם הוא ויתר, וכבר לא רואה טעם להמשיך בוויתורים. אנחנו כביכול אומרים זה לזה: "זה לא שווה את זה. תאר לעצמך מה יעשו לנו בבית אם ניפגש באמצע. פשוט יהרגו אותנו".
אז מה לעשות? – יש רק אמצעי אחד: חינוך כולל. אתה לא תשיג שום דבר עד שלא תחנך את כולם, כדי שהם יתקדמו לקראת החיבור איתך. במקרה כזה, כשאתה מתקרב, אתה לא מתרחק מ"הצד שלך" אלא פשוט עובר שלבי התפתחות, בדיוק כמוני. ואפילו אם נעזוב את המשא ומתן, זה לא יפזר אותנו לצדדים שונים, אלא להיפך, אנחנו נישאר במקום שאליו הספקנו להגיע בהתקרבות ההדדית שלנו. זה מה שהחינוך נותן לנו.
אבל בשביל זה, צריך קודם כל להפריד בין הצדדים, לבנות עבור כל אחד מהם מערכת חינוך שמותאמת אליו, ולמתוח קשרים בין בני המחנות שונים. אפילו אם שנינו כבר מוכנים לדיון, עדיין יש את העמים שלנו והמגזרים שלנו. הם אינם מבינים את הנימוקים שלנו, הם עדיין נמצאים במצב אחר, ולכן אנחנו לא מסוגלים להתקרב בשלב הזה. הם ישחררו אותנו רק למרחק מסוים, אבל לא יותר מזה.
אם אתה רוצה בתיקון אמיתי, אז רק בעזרת החינוך תוכל לתת לאנשים את האפשרות לרדת מהעמדה ההתחלתית ולהתקדם לקראת העמדה המנוגדת לה.
שאלה: כל זה באמת קיים ביחסים ההדדיים בין מדינות, חברות ואפילו בין בני זוג. אבל האם השלב הראשון תמיד דורש ניתוק מוחלט? למשל, האם מדינות האיחוד האירופי צריכות להיפרד ורק לאחר מכן לחפש פיתרון?
תשובתי: לא. כי זה מקרה קצת שונה: הן כבר התאחדו, אפילו אם לא בהצלחה. אם כבר יש לך קשר, אז תהיה מאוד זהיר, אל תקרע אותו. אחרת אתה תלך נגד הטבע. אם האירופאים יעשו את זה, יהיה להם הרבה יותר גרוע. לכן הם צריכים ללכת קדימה עד כמה שהם מסוגלים, לקראת המשך האינטגרציה. אין מוצא אחר.
אך לשם כך עליהם לשנות את העקרונות. הרי אין דבר יותר מפורד, מחולק ומפוצל מאשר אירופה. ההיסטוריה סידרה שתושביה ישנאו מאוד זה את זה. ורק החינוך יוכל לעזור כאן.
אם מנהיגי אירופה לפחות ימשכו את הזמן ויתחילו בחינוך המוני, מצבן יוטב. כי האנשים יתחילו מייד להתפתח ברמת ההכרה והבנת העולם. אבל, למרבה הצער, באירופה בינתיים לא רואים ולא מבינים את האפשרות הזאת.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "החרות", 29.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
חינוך אינטגרלי – זה תהליך מהיר
האהבה מנצחת הכול
ההסכמה – מעל לכל הניגודים
