קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אסור לשייך לכל מה שאנחנו קוראים שום צורות גשמיות, אחרת זה נקרא עבודה זרה, שעליה נאמר: "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" (שמות כ', ג'). צריך כל הזמן לבדוק את עצמך, האם אתה מסתכל על מה שאתה קורא בזווית הראייה הנכונה, כדי לראות בכל האבחנות, ה"ספירות", ה"עולמות", ה"פרצופים", ה"מדרגות", רק תכונות של הרצון לקבל, ולא לדמיין לעצמך איזה שהן דמויות חיצוניות בעולם המדומה.
זה מאוד חשוב ועושה חתך ברור בין הדמיונות והבלבול, שמשאירים את האדם בדרגה של תיאורים של אדם רגיל ברחוב. ואפילו עוד יותר גרוע, כי הוא מתחיל לערבב גשמיות ורוחניות ולתת לדמויות הגשמיות תכונות רוחניות. זה לגמרי לא מקובל, כי הוא מתחיל לשייך לאיזה שהם עמים תכונות מיוחדות, בכך שמפרש את המילים של התורה במובן הגשמי.
צריך להבין את כל הנקרא רק במובן הרוחני, כמו אבחנות רוחניות בתוך כל אדם, בתוך הרצון לקבל. חוץ מזה אין כלום. ואילו אני רואה שהאנשים כל הזמן שוכחים את זה ואז הלימוד רק מבלבל אותם.
למשל, עכשיו אנחנו למדנו איך הבורא הכביד את לב פרעה. מדובר כאן על יצר הרע ויצר הטוב בליבו של האדם. נאמר, "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר רע", שיעשה ביניהם מלחמה. הוא צריך כל הזמן להימצא בעבודה פנימית כזאת ולברר מי שולט על מי, הרצון לקבל או הרצון להשפיע.
היצר הרע נקרא הרצון לקבל, והיצר הטוב נקרא הרצון להשפיע. ועל האדם לברר אצל מי השליטה, האם אצל "פרעה" שבתוכו או אצל "ישראל".
"ישראל" ו"מצרים", אלה הם רק שמות של תכונות רוחניות. הם בכלל לא מרמזים על העמים האלה. מי שבתוכו מדברת ה"נקודה שבלב", נקרא "ישראל". ואלה שהרצון לקבל שולט בהם, נקראים "אומות העולם" או "מצרים". ודווקא השכבה האגואיסטית ביותר ביצר הרע נקרא "ערב רב", שבמובן הרוחני שייך לשכבות הנמוכות ביותר שבאומות העולם, אך בגשמיות נמצא הכי קרוב לישראל.
לכן עכשיו, כאשר אנחנו מתחילים לחדור בצורה רגשית לתוך הטקסט ורוצים להשיג הרגשה, בכך שמנסים למצוא את כל הכוחות האלה, את הרצונות שמתנגשים בתוכי, צריך כל הזמן להחזיק באבחונים הנכונים.
