לא רוצה כלום חוץ מאור

כולנו נגזרת מהאור, ולכן אנחנו חייבים להשׂיגו. כל הרצונות המשתוקקים, התפילות, ההתלהבות, מכוונים אל האור. אנחנו בתת מודע רוצים רק אותו, ובאמת כל החיים רודפים רק אחריו. וכל המילויים האלה, כל מקורות התענוג: אוכל, בגדים, רכב חדש ומה שלא יהיה, כל זה נובע מהאור!

רק שאצלנו הם מתלבשים באיזו צורה קונקרטית, וכבר בתוכנו נתפסים כסוג מסוים של תענוג: רכב, ילד קטן, משפחה, חום, שלווה, נוף יפה וכולי. אך בכל אלו אני מרגיש רק את האור שמצייר בתוכי את כל האובייקטים האלה. לכן כל הדברים האלה יפסיקו בהדרגה לעניין את האדם, הוא ישתוקק לראות את המקור שלהם: את האור עצמו, ולא את הגילויים שלו.

כבר לא ארצה שיהיה לי את הרכב הזה, כי מה הוא כבר ייתן לי? – תענוג. אז אני רוצה את התענוג ב"צורתו הנקייה", ללא הרכב הזה. לֵמָה אני צריך את חתיכת הברזל הזאת? הרי היא גורמת לי תענוג רק כשאני נוסע בה, ואם אינני נוסע, אז גם התענוג לא קיים. וכשהנסיעות האלה נמאסות עליי, אז היא פשוט עומדת סתם ליד הבית. ואני הרי מחפשׂ תענוגים!

בהתפתחותנו במהלך ההיסטוריה, אנחנו השתוקקנו לגלות איזה שהם דברים יותר דקים ונעלמים, גלים. ולכן היום בעולם, הכול נהיה יותר מזערי, הכמות הופכת לאיכות. אותו הדבר מתרחש גם עם האדם: במקום השׂגת העולם הגשמי, הוא מתחיל להשתוקק להשׂגות רוחניות. בני האדם עדיין לא מבינים זאת, אך כמות ההתאבדויות, פעולות הטרור, התפשטות הסמים, כמות עצומה של גירושים, הכול זה מצביע על כך שהאדם מרגיש חיסרון עצום של מילוי, ועד לכזו דרגה שאין הוא מסוגל למלא אותו בחייו. וזה סימן לכך שדרוש לו האור עצמו, ולא התחליף שהאור יכול לצייר בתוך האדם.

מתוך התוכנית "קבלה למתחיל", 08.12.2010

ידיעות קודמות בנושא:
על גבול השׂנאה!
חלונות בבית
להסיר את הכישוף מחיינו