לא צורה אלא מהות

שאלה: האם כדאי לקרוא את הטקסטים הקבליים בעברית, אפילו אם אינני מבין את השׂפה?

תשובתי: כאן, קודם כל חשוב עד כמה האדם מתפעל מהרעיון עצמו. לכן כדאי לו לקרוא את הספר בשׂפה המובנת לו. הוא חייב להיות איתנו רגשית, ולא דקדוקית.

הצורות הגיאומטריות של כתיבת האותיות קיימות רק בעולם שלנו. במדרגה יותר גבוהה, רוחנית, זו כבר אינה גיאומטריה אלא תכונות שאינן קשורות כלל לצורה שאנחנו רואים עכשיו. שָם צורות של האותיות מתגלות בהרגשה. כך שאם האדם אינו יודע עברית, אז שישמע את השיעור בכל שׂפה אחרת שתאפשר לו להיות חדור במהות, ברעיון.

ובכלל, האותיות האלה אינן שייכות לשׂפה העברית, אלא הן סמלים של שני כוחות: חסדים וחכמה, קבלה והשפעה, שמתקשרים ביניהם בצורה זו או אחרת. בעברית, אות זה גם סמל. לפנינו נמצאות לא אותיות עבריות, אלא צורות גיאומטריות המסמלות כל מיני יחסים, שילובים של שתי תכונות.

מתוך שיעור על הקדמת ספר הזוהר, 19.12.2010

ידיעות קודמות בנושא:
כמו על מסך האוסילוגרף (רושם תנודות)
שפה שאינה תלויה בזמן
שפה – זה חיבור של אור ורצון