יסוד כל התיקונים

הקדמת ספר הזוהר, מאמר "אותיות דרב המנונא סבא", סעיף ל"ז: "נכנסה אות ב'. אמרה לו, "ריבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי בי מברכים אותך למעלה ולמטה. כי ב' היא ברכה". אמר לה הקב"ה, "ודאי בך אברא את העולם, ואת תהיי ההתחלה, לברוא בך את העולם"".

שאלה: מדוע העולם נברא דווקא באות ב'?

תשובתי: מפני שהיא מסמלת את הברכה, אור החסדים. לא קיים בה שום פגם. חוץ ממנה אין חוק אחר, תכונה אחרת שממנה ניתן להתחיל את הבריאה. כיצד ניתן באופן אחר להבדיל בין הרצונות שמשרתים את הבורא, לבין הרצונות שאינם משרתים אותו? כיצד ניתן ליישׂם את התיקון, אם לא באמצעות אור החסדים? כי הרי הוא מייד מפריד את אלה המשתוקקים להשפעה מאלה המשתוקקים לקבלה, ואז ברור לך כיצד להמשיך לפעול הלאה. אין בדיקה יותר מדויקת ופשוטה, בדיקה שהופכת ליסוד להמשך הבנייה. ללא חסדים, ללא השתוקקות לבורא, לא נוכל לבנות כלום מאור החכמה. ובנוסף לכך, התכונה הזאת היא חסרת גבולות, אין סופית. אור החסדים ללא שום הבדלים חודר דרך כל העולמות: מאין סוף עד לסוף עולם העשיה. אין עליו שום צמצום, על השפעה אין שום הגבלות.

שאלה: אז מדוע איננו מרגישים שום ברכה בעולם?

תשובתי: לא מדובר כלל על העולם שלנו, אלא על המציאות הרוחנית. כשאני רוצה להשׂיגה, אני חייב להצטייד בתכונת החסד. והיא זו שמהווה את אותה הברכה שהודות לה אני בונה את העולם שלי. העולם הגשמי הוא בסך הכול תמונה מדומה בתפיסה שלנו, כתוצאה מאובדן החושים הרוחניים. במצב של חוסר הכרה המוח מוליד הרגשת אשליה של החיים. וזהו הקיום שלנו. כדי להתעורר אנחנו צריכים להצטייד בכוח החסדים, תכונתה של האות ב', של הברכה. הכוח הזה יכול לבוא רק מלמעלה, אין לנו שליטה עליו, הוא אינו קיים בנו. אך אם אנחנו משקיעים מאמצים רבים כדי לרכוש אותו, אז מקבלים את הרצוי.

מתוך שיעור על הקדמת ספר הזוהר, 19.12.2010

ידיעות קודמות בנושא:
אני משפיע, אז מה עוד?
האות שבאמצעותה נברא העולם
לא צורה אלא מהות