לא ניתן לבנות כוונה ביחידות

שאלה: האם אנחנו יכולים ליצור כוונה משותפת לפני השיעור? אם כן, אז כיצד?

תשובתי: כוונה משותפת נבנית על בסיס המטרה המשותפת של כולם. המטרה הסופית שלנו, לעשות נחת רוח לבורא, כך אנחנו משיגים השתוות אליו. לשם כך אנחנו צריכים לגלות אותו, את הרצון שלו, כדי שאנחנו ניווכח באהבה ובטוב שלו. זו לא נחיצות אישית שלנו, זה הבורא שרוצה שאנחנו נגלה אותו.

הגילוי מושׂג בהשתוות הצורה. לכן אנחנו משתדלים שכל הפעולות שלנו יהיו מכוונות להשפעה. אני משקיע מאמצים לא כדי ליהָנות לאגואיזם שלי, אלא משתוקק מתוכי החוצה, ורוצה לגלות את הבורא דווקא כדי לגרום לו נחת רוח. לשם כך דרושים לי תכונות/כלים של השפעה, ואני נצרך לעזרת האור הנסתר במקורות הקבליים, במיוחד בספר הזוהר. האור יכול לשנות אותי, להעביר דרך תהום שבין תכונות הקבלה וההשפעה.

אם אני חושב על זה ביחידות, אז יש לי מעט מאוד כוחות. הם לא יספיקו אפילו כדי להחזיק סתם בכוונה להשפעה. מהצד השני, אם אני פועל יחד עם האחרים, בהלחמה יחידה, ברצון יחיד, כשכל אחד מוותר על עצמו בפני האחרים, אז הכיוון המשותף שלנו רוכש עוצמה גדולה. המקובלים שכבר עברו את השלבים האלה, מבטיחים לנו שבאופן כזה נשיג הצלחה.

ולכן אני שׂמח שאני נמצא בין החברים ויכול יחד איתם לבנות כוונה, בכך שמתרחק כמה שיותר מעצמי, כדי שבסופו של דבר אוכל לגרום נחת רוח לבורא. כך אנחנו משתווים אליו לפי התכונות ובמידה הזאת מגלים אותו, יתרה מזאת, משיגים דבקות עימו. לכן אנחנו צריכים להתכונן מראש ולהגיע לשיעור עם רצונות מוכנים. כשהאדם חושב על כך הוא יותר ויותר "מחמם" את עצמו ומשיג הצלחה.

נאמר: "מצווה בלא כוונה, כגוף בלא נשמה". ניתנה לך מצווה ללמוד תורה, כלומר שיטת הקבלה שמיועדת לתיקון היצר הרע. בזכות זה אתה תגיע להשפעה, תרכוש אהבה כלפי הזולת, ואחר כך אהבה כלפי הבורא. תורה, מהמילה אור, ואור זה מהמילה הוראה, הדרכה. אך אם לא הצטיידת בכוונה הנכונה אז אתה יושב בשיעור כמת, ומבצע פעולות מכאניות נטולות כל רוח, אור החיים. אז תחליט בשביל מה אתה קם בלילה ובשביל מה אתה לומד. אפילו אם אין בכוחו של האדם להחזיק בכוונה, אז לפחות שירגיש עד כמה זה חסר לו. הכאב מהריקנות הצובטת שבלב, חשוב גם כן.

מתוך שיעור על הקדמת ספר הזוהר, 01.12.2010

ידיעות קודמות בנושא:
אמצעי בלתי נדלה להתקדמות
חידוש קבוע של הכוונה