לא לחכות עד שנזדקן

שאלה: נניח שגבר ואישה מתחילים לדון בקבוצה על העתיד האינטגרלי, איך הם מתארים לעצמם את התמונה האידיאלית הזאת?

תשובתי: כדי שהם לא יתארו לעצמם תמונה אינטגרלית שתלויה בשפע גשמי, שאותו הם אינם מסוגלים לספק לעצמם, עדיף להם לצאת מתוך העיקרון: "עִם אדם אהוב, גם אוהל הוא גן עדן". בואו נעשה שיהיה לנו "אוהל" נפלא משלנו.

שאלה: אבל זהו עיקרון פסיכולוגי נטו.

תשובתי: כמובן! ולא צריך שום דבר אחר. הם יראו שהם יכולים להסתפק במינימום, ויחד עם זה הם יהיו מאושרים. הם לא יהרסו את עצמם במרדף אחר השפע המדומה, אלא יוכלו לבנות מייד את האושר שלהם. אך לשם כך הם צריכים להיות מאוד חכמים. לשם כך צריך לחנך את בני האדם בצורה רצינית, להביא אותם עד לרמה רצינית מאוד.

בדרך כלל רוב הזוגות מגיעים לזה, אבל רק בגיל מבוגר. נוצר ביניהם מצב של הבנה הדדית, ויתור הדדי, כנות הדדית. הם מכירים את החולשות וההרגלים זה של זה, מבינים שיש דברים שאנחנו לא יכולים לשנות זה בזה, וגם לא צריך לעשות את זה, ומתחילים לאהוב את החולשות זה של זה. אבל כל זה מגיע עם הגיל, כלומר בדרך של ייסורים, ועד אז עוברות עשרות שנים (אם הן עוברות ללא גירושין).

מתוך שיחה מס' 6 בנושא החינוך האינטגרלי, 14.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
סוד המשפחה האינטגרלית
הקץ לבדידות!
האגו הוא החבר שלנו