קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בתהליך ההתפתחות, כשאנחנו משיגים את גיל המודעות, אנחנו כבר מצוידים בכמות גדולה של דמויות ותובנות על המרכיבים של העולם הזה. ולכן אנחנו יכולים לפרק ולהרכיב כל מיני דמויות ותובנות בדמיון או במעשה. לכן, כאשר אנחנו שומעים על משהו, אנחנו יכולים לדמיין זאת לעצמנו, בהנחה שידוע לנו על "משהו דומה לזה", אפילו אם לא ראינו אף פעם את האובייקט הזה ואין לנו שום יחס אליו.
ואילו על רוחניות אין לנו שום מושג, שום מגע, ידיעה על האלמנטים (היסודות) שלה, אשר אותם היינו יכולים לפרק לחלקים או לחברם, לדמיין לעצמנו משהו "דומה". אנחנו קוראים על תופעות רוחניות, ואם מדמיינים איזו דמות לעצמנו, אז חייבים לדעת שזה שקר עצמי. אנחנו במקרה כזה לוקחים דמויות המוכרות לנו מהעולם שלנו, ומהןמרכיבים בדמיון שלנו, דמויות שהן כאילו מהעולם העליון.
מאחר וזהו מסלול שגוי ביודעין, אז בזמן לימוד חכמת הקבלה, אנחנו משתדלים לא לחבר שום דבר (לא להרכיב) בשׂכל וברגשות שלנו, אלא יוצאים מתוך הנחה כמו שנאמר: "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". ולהוסיף (לדמיין) אסור, מאחר וזה כבר מסמל צורה שאינה מלובשת בחומר. חכמת הקבלה נגד זה, מאחר ואנחנו חייבים להשׂיג צורה המלובשת בחומר. ואם אנחנו מתחילים לדמיין לעצמנו צורות שאינן מלובשות בחומר, אז אלה תמיד יהיו צורות שקריות המושאלות מהעולם שלנו, ואנחנו אף פעם לא נגיע אל האמת.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "תורת הקבלה ומהותה", 20.10.2010
ידיעות קודמות בנושא:
הרוחניות זו מידת ההידמות שלי לבורא
חיים בהשתקפות הראי
הבהמה אינה מפנטזת
האמת ממש לא כדי להשאיל כול צורה מהעולם הזה לרוחני כי בסופו של דבר כול הצורות הן פונקציה ישירה מהרצון לקבל שלנו ומי שמתחיל לא לאהוב את הרצון לקבל שלו עצמו, הוא גם לא אוהב את הצורות הגשמיות שמשתקפות,