לא חמוש ובכלל לא מסוכן

שאלה: כאשר מדובר על בנייה של כל מיני מערכות, אז בהכרח נלקחים בחשבון הסיכונים שנוצרים בזמן בנייתן. האם אנחנו נוגעים בגורם הזה בזמן בניית המערכת האינטגרלית?

תשובתי: אני סבור, שלמעשה, אין כאן שום סיכון, מפני שהאדם מתחיל להרגיש יותר ויותר את עצמו ואת הסביבה שסביבו כאחד כללי שלם.

במקרה כזה מופיעה אצלו תחושה של ביטחון, נדיבות, טוב לב, חיבור, דבקות, חוסר דאגה, כלומר, כל אותן התכונות החיוביות שהוא זקוק להן ושאותן הוא חווה רק על הידיים של אימא. ועכשיו הוא יחווה את זה על הידיים של החברה הסובבת. אין מצב יותר נוח, מאשר המצב הזה.

אנחנו לא התרגלנו אליו. אנחנו לא יכולים לסבול אותו. הוא יותר מדי מתוק. הוא יותר מדי בלתי רגיל עבורנו. צריך להתרגל לזה. אולם באופן כללי, יחד עם זה האדם נקלע לתחושה של חוסר משקל נפשי פנימי.

יכול להיות, שעבור אנשים אחדים קיימים כאן איזה שהם מצבים לא נוחים, מפני שהם התרגלו להיות כל הזמן במתח, בהדיפת התקפה, בנכונות להכות, להקדים ולהרוג. ואילו כאן אתה עובד על הרפיה, על כך, כדי להראות לאחֵר שאתה לא חמוש והולך לקראתו עם חיבוקים. זה לא פשוט. הייתי אומר, שכאן קיימת אפילו איזו דרמה פסיכולוגית, איזה מהפך, התפצלות פנימית.

אבל באופן כללי, אני לא רואה שלאנשים תהינה עם זה הרבה בעיות. כל זה ניתן להתגברות וחולף בהדרגה.

מתוך תוכנית "עולם אינטגרלי. נוסחה של חברה אינטגרלית", 03.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
לספוג לתוכי את כל החברה
בכורי העכביש של הקשר ההדדי
למצוא כוח שמעורר אהבה