כשלא עובד מה שתמיד עבד

היום חכמת הקבלה צריכה להתגלות לעולם. בימינו כולם צריכים לדעת מהי משמעות החיים וכיצד להשיג את השורש של הקיום. השגת השורש ניתן להשוות עם פירות, ואת החיים הרוחניים של האדם, את ההתפתחות הרוחנית, עם דאגה לעץ הנושא פירות.

באחד ממכתביו, הרב"ש מספר כיצד צריך "לעַבֵד" את הרצון, לפי הקְבלה של הטיפול בעץ בעולם שלנו. אנחנו מפתחים אותו בארבע בחינות הוי"ה, עד שרוכשים רצון משפיע, ואחר כך מתחילים להשתמש ברצון המקבל למען ההשפעה. וזה נקרא "פירות", סוף התיקון של האדם, הבשלות שלו.

ובינתיים, כשקיבל על עצמו את השאלה אודות המשמעות, האדם מגיע לחכמת הקבלה, למקום שנמצאים בו אנשים עם אותן השאלות. מתחיל השלב שנקרא "לא לשמה": הגישה של האדם היא עדיין אגואיסטית, רק שעכשיו הוא רוצה לרכוש את העולם הרוחני, לקטוף פירות עליונים ובזה לענות על השאלה אודות משמעות החיים. הוא אינו מבין לפי טבעו כיצד ניתן להשיג משהו באופן שונה.

כך אנחנו שותלים גרעין באדמה והוא מתחיל להתפתח. כרגיל, תחילה האדם הולך בשביל אגואיסטי דרוך, כך שסומך על הכוחות שלו ורואה לפניו פרספקטיבה וורודה. אך כעבור זמן מה, לפעמים כעבור מספר שנים, מופיעה בו הרגשה שהמאור המחזיר למוטב העיר בו: הוא מתחיל להרגיש מה זה הטבע האגואיסטי. אז מתגלה לו שלא ניתן להשׂיג את העולם הרוחני ברגש ובשׂכל הרגילים. משׂיגים אותו בניגודיות למה שהיה עד כה. והאדם כביכול מאבד את הכנפיים: הוא כבר לא יכול להתקדם בצורה החלטית קדימה כמו מקודם, כך שפותח לרווחה את כל הדלתות. עכשיו הוא צריך להתעסק עם עצמו כאילו מחוץ לו, כלומר דרך הסביבה: דרך הקבוצה, המורה והספרים. צריך להימשך מתוכך החוצה, ורק אז, כשמבצע מעגל, האדם יוכל להתייחס לעצמו, כמו לגרעין שנזרע באדמה. הוא ילמד לטפל בגרעין הזה, כדי שהוא יצמח ולא יתייבש בחול. הוא יספק לו סביבה מזינה: מינראלים, לחות, חום, כל מה שנחוץ לגדילה. רק אז הגרעין שלו יצמיח ניצנים.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 21.01.2011

ידיעות קודמות בנושא:
שתול את עצמך בקרקע פורייה
פירות עץ הדעת