קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בסדנה הקודמת אנחנו הגענו יחד למסקנה, שאנחנו לא יכולים בעצמנו לתקן את עצמנו! אנחנו אגואיסטים, ובתוך האגו הזה יכולים לעבוד. אין זה בכוחנו לעשות משהו מחוצה לו. אנחנו לא מסוגלים לעשות איזה מעשה מעל לאגו. אנחנו לא יכולים באמת להתקדם, להתקרב לרוחניות, לתכונת ההשפעה. אנחנו יכולים לעשות את זה רק אם רואים תועלת מזה.
אז מה לעשות? לבקש מהבורא! זה הדבר היחיד שיכול לעזור לנו. מפני שהבורא זה תכונת ההשפעה שחסרה לנו כדי לפעול. בתוך תכונה אחת של קבלה אנחנו לא יכולים לפעול. כדי לפעול חייבות להיות שתי תכונות מנוגדות. בורא, זה הכוח היחיד בעולם, שעושה, יוצר. ניתנת לנו ההזדמנות לגלות אותו, ועוד בתוכנו.
לכן, העבודה שלנו מסתכמת בבקשה להשגת כזה רצון, שיחייב את הבורא לעזור לנו. לא פשוט להגיע לרצון כזה. הוא מצטבר בהדרגה. אבל אנחנו לא צריכים לחשוב על ההצטברות שלו, כדי אחר כך לצעוק לקבלת עזרה, אנחנו צריכים לצעוק, כאילו שזו הבקשה האחרונה.
הבקשות שלנו לא חייבות להיות בהכרח אמיתיות, כנות. ילדים, על ידי השימוש באהבה שלנו כלפיהם, "מציקים" לנו על ידי הבקשות שלהם, ואנחנו נכנעים להן. כך אנחנו צריכים לנהוג גם עם הבורא, מפני שהבקשות שלנו על תכונת ההשפעה והאהבה כלפי האחרים לא יכולות להיות כנות. אנחנו צריכים ללמוד מדרגות ה"דומם", ה"צומח" וה"חי" של העולם הזה, איך עלינו לנהוג עם הבורא, כלומר בעולם העליון.
לכן, בקשה, דרישה, תחנונים, כל זה נקרא בכללות, "תפילה". אבל עדיף שאנחנו נשתמש במילה "בקשה", כדי להבדיל את התפילה שלנו לשינוי של עצמנו משאר התפילות: "תפילת רבים", תפילות דתיות, תפילות אישיות כדי לקבל.
"תפילה" נקראת הרגשה שבלב. זו למעשה לא בקשה, זו הרגשה בתוך הלב, כאשר האדם בודק את עצמו האם הוא פונה לבורא. לא חשוב עם איזו בקשה הלב שלי מבקש ללא שליטתי, ואילו אני מבקש משהו אחר, תעשה איתי מה שצריך! בקשה, פנייה, דו-שיח עם הבורא חייב להיות קבוע!
ועכשיו, נלמד לבקש. בקשה, פנייה לבורא יכולה להיות רק קולקטיבית, אחרת הבורא לא שומע, לפי חוק השתוות הצורה. הוא שומע רק כאשר אנשים מתאספים יחד, מגיעים לדעה אחת, "כאיש אחד בלב אחד", בשׂכל אחד. מה הם רוצים? כדי שהוא יתקן וימלא את הלב האחד הזה.
אדם אחד לא יכול להישמע על ידי הבורא, זהו "קול קורא במדבר". אבל אם מתאספים עשרה אנשים, אפילו שהפנייה שלהם היא מזויפת, היא תישמע, אם הם מתאחדים, מנסים להתחבר ביניהם.
לכן, אנחנו ננסה לעשות את זה עכשיו. באיזו צורה? כל קבוצה של עשרה אנשים, כל מעגל, צריך למצוא שאלה שאיתה הם רוצים לפנות לבורא.
תדונו בשאלה הזאת ביניכם, תגיעו למצב שזו תהיה באמת שאלה מאוד חשובה עבורכם, הכי חשובה, שלה כולכם מסכימים מכל הלב, שדווקא אותה אתם רוצים לשאול.
אל תוותרו עכשיו לחברים, כפי שעושים בדרך כלל, אלא להיפך, אני יכול לעמוד על דעתי, למשוך את כולם אחרי, לשכנע, שדווקא הבקשה שלי לבורא היא היעילה ביותר, מאשר שלהם.
כלומר, בשום אופן לא יכול להיות כאן ויתור. כאן להיפך – נדרש בירור של התפילה הבהירה ביותר, הפסגה שלה, כלומר על מה באמת כדאי לנו לבקש! מה גם שזה צריך להיות רגשי וחכם. זה צריך לכלול בתוכו את כל מה שאנחנו באמת צריכים.
לכן, מבררים מה הוא הדבר העיקרי עבורנו באמת. רושמים את הבקשה שלנו, או השאלה, או הדרישה, בכללות, את התפילה. היא צריכה להיות קצרה, שניים שלושה משפטים.
תחילה צריך "לחמם" את הלבבות, כדי שכולם יהיו רכים, יתמוססו ויתחברו לאחד, אז אפשר יהיה להגיע להסכמה משותפת על מה שחשוב לנו…
מתוך סדנה מס' 3 בכנס חרקוב, 17.08.2012
ידיעות קודמות בנושא:
בואו נחשוב איך לעזור לעולם
שנה מכרעת
לתת לעולם את הפיתרון
