קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: במסגרת ההכנות לכנס "קבלה לעם" העולמי, בית "קבלה לעם" תל אביב-צפון ובית "קבלה לעם" חולון ערכו מפגש נפלא. אני חוויתי הרגשת איחוד בלתי רגילה עם האנשים, למרות שאת חלקם לא ראיתי קודם אף פעם. אך אחר כך, כשדיברתי עם אחד מהם, גיליתי, שאינני מרגיש כבר את אותו החיבור והליכוד. יוצא, שקל יותר להתחבר עם כל הקבוצה במכלול?
תשובתי: כמובן, ביחידות אתה שוקע בתכונות האישיות שלך, במקום להתעלות מעליהן. כי הרי אנחנו צריכים להתאחד מעל לאופי שלנו, מעל לטבע שלנו, בקשר הדדי של משפיעים, ולא של מקבלים.
כל אחד ממריא כלפי מעלה עם הניצוץ שלו, הניצוצות האלה הם שמתחברים ביניהם. ביניהם אנחנו מגלים את האור, את הבורא. כשכולם התעלו מעל לאגואיזם שלהם, ורצו להתאחד בהשתוקקות הכללית, אתה הרגשת את זה. ואחר כך, כששׂוחחת עם האדם מתוך הניצוץ שלך, ודיברת איתו ולא עם הניצוץ שלו, כמובן שחזרת ליחסים רגילים.
שאלה: כלומר, כוח הכנס הוא בכך שלמשתתפים הרבה יותר קל להתאחד?
תשובתי: כן. כוח הכנס הוא בכך שאנחנו יכולים לאחד את כל הניצוצות, את כל המשאבים הרוחניים שלנו, המכוונים לכוח הפנימי של הטבע, לאיחוד בינינו, לעלייה מעל לגשמי, הבהמי, מעל לרצון האגואיסטי. הכוח הזה של הסביבה פועל ומשפיע על כולם.
