דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / כניסה, יציאה, ובאמצע צינור

כניסה, יציאה, ובאמצע צינור

שאלה: איך אני מאפס את הנפח הזה של הרצונות האגואיסטיים שמנפחים אותי בהם, ומעביר הכול לבורא?

תשובתי: צריך להעביר את זה דרך נקודת הצמצום. הרב"ש כותב, שהאדם צריך לעשות מעצמו כמה שיותר אפסים כלפי החבר שאותו הוא מחשיב לאחד, ולהעמיד את האפסים האלה אחריו, וכך הוא יגדל: 10, 100…

זאת כל העבודה שלנו. אבל אם הוא מחשיב את עצמו לאחד ואת האחרים לאפסים, אז בזה הוא מקטין את עצמו: 0.1, 0.01,…

שולחים לאדם כל מיני סימנים של התקדמות והצלחה, אבל הוא צריך לשייך את כל זה לבורא. הוא חייב להרגיש את עצמו כצינור שמעביר הכול ובו עצמו לא נשאר כלום. יש כניסה ויציאה, ובאמצע יש סתם צינור.

אם האדם עושה מעצמו כזה "צינור", זה מסמל התקרבות לבורא.

שאלה: כאשר אני מצליח באיזו פעולה, אז אני מתנפח מגאווה, כמו בלון נפוח. ואני מחפש איפה לקחת סיכה כדי לעשות חור בבלון ולהביא תרומה לקבוצה, תועלת רוחנית, להשיג קשר עם הבורא, ולא מצליח למצוא את הסיכה הזאת.

תשובתי: אתה בעצמך לא תמצא את הסיכה הזאת, צריך לבקש! זה נקרא לעשות קורבן אחרי ההצלחה שהושגה, כלומר להתקרב לבורא לאחר ההצלחה שלך, על פני הנפיחות הזאת של הגאווה.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 02.06.2014

ידיעות קודמות בנושא:
הילדים המפונקים של הבורא
רוח רפאים שמסדרת את הכיסאות
התפילה מראה היכן נמצא האדם

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest