כל מה שאנחנו מרגישים ורואים מסביב, זה בסך הכול משׂחק של האור והכלי, של האור והרצון. ובאמצע ביניהם, מאחר והם נבדלים בתכונות שלהם, אותו עולם, אותה המציאות שאנחנו מרגישים. זה בדיוק מה שעוד חסר לנו עד לעולם אין סוף.
לכן "עולם" מסמל "העלמה". כל צורות החיים שנצפות על ידינו מסביב, בדרגות של דומם, צומח, חי ואדם, בעולם הגשמי או הרוחני, הן כולן מראות לנו, לא הימצאות של משהו, אלא מה שחסר לנו כדי להשלים עד האין סוף. כשה כולן נעלמות ובמקומן אנחנו רואים רק אור, הממלא באופן מלא את כל הרצונות, את כל הספירה, זה אומר שהשׂגנו את המצב המתוקן.
ובינתיים אנחנו מרגישים כל מיני צורות אפשריות, וזה סימן לכך שעדיין לא תיקנו את כל הרצונות כדי שהם יהפכו להיות דומים לאור לפי תכונת ההשפעה.