כל היום – למען שעה אחת

שאלה: האם העבודה על הכוונה בזמן הקריאה בספר הזוהר חייבת להתחיל עוד במהלך היום, הרבה לפני השיעור?

תשובה: הייתי אומר שעל הכוונה צריך לעבוד כל הזמן. כולנו נמצאים במצב שווה ביחס לטקסט של ספר הזוהר. אנחנו באים לשיעור כמו לתחנת דלק, כדי להתמלא, ולאחר מכן לחיות את זה במשך שאר השעות בהן איננו לומדים. העולם שלנו בנוי כך שאנחנו למעשה נמצאים במגע עם הסביבה והלימוד למשך זמן קצר מאוד. שליש מהחיים אנחנו עובדים, שליש ישנים, ועוד שליש מבזבזים על כל מיני שטויות למיניהן, יוצא שנשארת לנו שעה או שעתיים, הנלקחות משעות השינה שלנו, בהן אנחנו משקיעים בלימוד.

אנחנו חייבים להבין, שכל החיים שלנו מסודרים בצורה נכונה, הבורא ארגן לנו את התהליך הזה בכוונה, כשאני מגיע לשיעור אפילו לשעה אחת, השעה הזו אמורה להספיק לכך שכל יתר 23 השעות אני אהיה בדבקות עם המטרה, אליה אני אמור להכין את עצמי לפני שאני מגיע לשיעור. כלומר בשעות בהן אינני לומד אני צריך להכין את רצונותיי.

לפני אלפיים שנה חי אדם אחד בנגב, וקראו לו בר בי יומא (תלמיד ליום אחד). הוא היה איכר, שעבד בשדה. רק כאשר הגיעה ההפסקה בעבודותיו העונתיות, היה יכול לעזוב את ביתו, זאת אומרת שרק פעם בשנה הוא יכל לעזוב את ביתו וללכת לירושלים, עד שהיה מגיע לירושלים, היה נותר לו רק יום אחד ללימוד התורה, כי למחרת הוא כבר היה חייב למהר בחזרה לעבודתו (לכבודו, גם בימינו יש מנהג שבו לכל אדם יש יום אחד בשנה המוקדש ללימוד). על כך אמרו חכמים שלימודו של בר בי יומא שהוא רק יום אחד בשנה הינו שווה ערך ללימוד של שנה שלמה ללא הפסקה, משום שבר בי יומא ציפה ושאף שנה שלמה ליום הזה.

לכן אם אנחנו מצפים לשעה הזאת של השיעור במשך יתר שעות היממה, משמע שכל 24 שעות מתווספות לחשבוננו. מכאן ניתן להבין, שאנחנו חייבים להכין את עצמנו לשיעור הזוהר, על מנת להכין את הרצון לשעה אחת של לימוד דרושות לנו שעות רבות של הכנה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 23.04.10

ידיעות קודמות בנושא:
יום באורך שנה
כיצד לכוון עצמנו בקריאה בספר הזוהר?