כל האמצעים שווים

בעזרת שיטת הקבלה אנחנו מתקנים בתוכנו את החלק של "ישראל" וכן את החלק של "אומות העולם". הם הרי עוזרים זה לזה, על ידי ההפרעות או על ידי התמיכה. בכל מקרה, הם פועלים בשיתוף.

האדם חייב להבין שהכול נעשה לטובתו. כל מה שמתגלה בדרך חייב להתגלות דווקא בצורה כזאת, ועליו רק לסדר את עצמו ביחס לכל המרכיבים: המורה, הספרים, הקבוצה והבורא, וכך להתקדם קדימה. עלינו להבין שאם כל המרכיבים  מתחברים לאחד, מתממשת המטרה. מאוד חשוב לא לסטות מהאיחוד הזה ולא להחשיב מרכיב אחד יותר מהאחר.

אם הכול מכוון אך ורק לבורא, נוצרת דת. אצל האנשים הדתיים הבורא הוא העיקר: כל התפילות והבקשות שלהם מכוונות רק אליו, ואילו אהבת הזולת מהווה משהו משני. אחרים מתמקדים במורה ומגיעים לחסידות, להערצה. המורה עבורם חשוב יותר מהחברים ומהבורא. אחרים מכוונים רק לחברים, ועבורם החשוב ביותר זה החבר'ה. בדרך כלל בקבוצות שלנו זה בלתי אפשרי, מפני שאנחנו לומדים על הכוח שמעורר בינינו שׂנאה, כדי שנשתוקק לתיקון אמיתי. ולכן איננו יכולים להיות סתם חברים טובים כמו בחברות אחרות.

אם כך, אך ורק היחס השווה כלפי המורה, הלימוד, החברים והבורא מאפשר לנו להשיג את המטרה.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 15.02.2011

ידיעות קודמות בנושא:
עובדים עם החברים, מתכוונים לבורא
לתקן את העמים בתוכנו
האמצעי חשוב כמו המטרה