קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
תחילה יש סתם רצון גשמי "לעצמי" ונקודה שבלב המכוונת כלפי העליון, ניצן של תכונת ההשפעה. אני מעלה אותה מעל לרצון בכך שמקנה לה חשיבות, בהשוואה לרצונות הגשמיים, וממנה פונה לסביבה, לקבוצה, לספרים ולמורה. בתשובה אני מקבל מהם רצון מוגדל ומעובד. מוגדל לפי גודל ושונה בחשיבות המטרה, כלומר רכישת תכונת ההשפעה ואי היכולת להשׂיג אותה בעצמי באופן ישיר. עם הרצון הזה אני פונה "למעלה", מעלה מ"ן. ואז "מלמעלה" מגיע אור (אור מקיף) המחזיר למוטב, לתכונת ההשפעה.
אלו הם השלבים ההכרחיים:
- לפנות לקבוצה.
- לקבל ממנה השתוקקות וכיוון רוחני.
- לפנות לבורא.
- לקבל תיקון.
כתוצאה, מופיע כלי, כלי של השפעה, סכום של כל הגורמים.
שאלה: איך אני יכול לדעת שההשתוקקות שלי התקבלה דווקא מהקבוצה?
תשובתי: אתה בודק עד כמה אתה רוצה להתאחד עם החברים, אך אינך מסוגל לזה. עם הנחיצות הזאת, אם הושקעו בה מאמצים גדולים ואיכותיים, אתה מעלה מ"ן. במילים אחרות, סכום של הרצונות שלך המכוונים ומשתוקקים לאיחוד יוצרים בקשה לעזרה.
שאלה: לפי אילו סימנים אני יכול לדעת שאני פונה בצורה נכונה לקבוצה?
תשובתי: אם אני פונה נכון, אז אני רואה עד כמה החברים מאוחדים ועד כמה אני מנותק מהם, עד כמה אני קטן והם ענקיים, עד כמה גדולה מטרת הבריאה שאליה הם הולכים, ועד איזו דרגה אינני מסוגל להעריך אותה. הקבוצה עבורי זה אידיאל, קריטריון שביחס אליו אני מרגיש את הפגמים שלי. אין לי יותר למי ללכת עם הפגמים שלי, נשאר לי רק לזעוק אל הבורא.
במקרה של פנייה נכונה לקבוצה, אני מגלה בתוכי כאלה חסרונות, במילים אחרות, מחסור, רצונות ריקים שמייד מזמינים את המאור המחזיר למוטב. האור הזה לא מגיע מגלקסיה אחרת, הוא גם כן נמצא בתוכי, בלב שלי. רק צריך רצונות יותר עמוקים כדי לגלות אותו.
הערה: תחת המושׂג "קבוצה" הכוונה היא לא לתכונות ופרצופים גשמיים, אלא קשרים למערכת אחת של "נקודות שבלב" של החברים שלי.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 30.12.2010
ידיעות קודמות בנושא:
פנייה לקבוצה
מחדירים את האגואיזם לתוך המטרה הכללית
מדוע לחכות למכות?
