דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / כיצד רוכבים על החמור: משיכה או דחיפה?

כיצד רוכבים על החמור: משיכה או דחיפה?

כנס חרקוב. שיעור מס' 1.

מצד הנברא, כלומר מצידנו, קיימת רק פעולה אחת – התנועה לקראת החיבור. אף על פי, שפחות או יותר, אנחנו מבינים את המערכת שנמצאים בה ועושים חשבון לעצמנו לשם מה אנחנו רוצים לעשות זאת.

אנחנו מתחברים לא כדי לזכות במשהו, ליצור משהו, לבנות קבוצה למשימה שוטפת כלשהי כפי שנהוג בעולמנו, אנחנו מתחברים כדי לעורר על עצמנו את האור העליון, שבאמת יחבר בינינו ויתגלה בתוך הקשר הזה.

אם אנחנו מקדישים זמן רב ללימוד סוגי ההתנהגות השונים בתוך הקבוצה, זה מפני שאנחנו מבולבלים. ולמעשה, נדרשת מאיתנו רק פעולה אחת ויחידה, ושום דבר אחר.

גם מהאור נדרשת רק פעולה אחת ויחידה שמתאימה למאמצים שלנו. רק שהמאמצים צריכים להיות מדורגים. עליי כל הזמן לתאר לעצמי שאני נמצא ברמה כלשהי ורוצה לעלות לרמה הבאה. אני חייב להשקיע מאמץ השווה להפרש (∆) בין שתי המדרגות.

הרי הסולם הזה דיסקרטי, לא רציף. ולכן, רק המאמץ שלי אינו מספיק, אני צריך שיעוררו אותי כדי שילחצו עליי, יחייבו אותי, יגרו אותי, ידחפו אותי לזה.

יש הזדמנות גדולה לבנות לעצמי, בעזרת הסביבה, כוחות שליליים כאלה שידחפו אותי קדימה, שידקרו אותי מעט על ידי ייסורים, דאגות, ומצד שני, על ידי משיכה קדימה, בטוב. בהרגשה המקדימה באמת יש משהו ענק, נהדר.

כל התנועות האלה יכולות להיות בנויות על כאב, על קנאה, על כל מה שמונח ביסוד הטבע שלנו. ואני רוצה לעורר על עצמי, את כל הכוחות האלה, כדי שיעצבו אותי נכון, כדי שכל הכוחות השליליים יתחברו מאחור וידחפו, ימריצו אותי מאחור. מפני שתמריץ (סטימול), זהו מקל חד שבעזרתו מובילים, דוקרים, את החמורים כדי שיתקדמו. אז אני רוצה שהתמריצים האלה ידחפו את "החמור" שלי.

ובנוסף לכך, אני רוצה שימשכו אותי מקדימה, שהסביבה תדבר כל הזמן על המטרות הנפלאות, על מה אפשר להשיג בחיים בעולם הזה, כשמתעלים מעליו בהרגשת אין סוף של הדרגה הבאה.

ובכן, אני רוצה שימשכו וידחפו אותי. אם אני נמצא בסביבה ומסוגל לעורר את עצמי בצורה כזאת כלפיה, והיא מוכנה לפעול כך כלפיי, כלפי כל אחד מאיתנו – כולם ביחד מול כל אחד ומול כולם – אז אנחנו מעוררים מתח פנימי מספיק, השווה לאותה הדלתה (∆), ההבדל בין הדרגות.

נקרא לדרגה הנוכחית "אפס", ולדרגה הבאה – "ראשונה". השלב הנוכחי שלנו זאת תקופת ההכנה לדרגה הראשונה. היא הקשה ביותר, לא נעימה ביותר, מפני שאנחנו כמו חתלתולים עיוורים לא מרגישים שום דבר, לא יודעים שום דבר. עלינו פשוט לציית בצורה עיוורת למה שכתוב בספרים. וגם אם מה שכתוב בהם אנחנו לא ממש מבינים. בדיוק כך אנחנו צריכים להתקדם, מפני שהתיקון מתחיל באמת מאפס.

האור משפיע עלינו כל הזמן, וברגע שאנחנו מגיעים לדרגת המעבר הוא משנה אותנו, משנה את כל האגו שלנו להפוך, להשפעה.

בזכות הכוח הזה של ההשפעה, במקום הדחייה אחד מהשני אנחנו מתחילים להתקרב, להתקשר זה לזה, ויוצרים מערכת כלשהי של קשר הדדי.

ברגע שיצרנו את המערכת הזאת, כבר בדרגה הראשונה של הקשר בינינו, האור מתגלה בה, ממלא את החלל בינינו שתמיד היה קיים. רק קודם אני דחיתי את האחרים, ועכשיו בחלל הזה אני משתדל מעל האגו שלי להקים את הקשר שלי עם הזולת, והחלל הזה מתמלא באור. זה נקרא גילוי הבורא.

מתוך שיעור מס' 1 כנס חרקוב, 17.08.2012

ידיעות קודמות בנושא:
אל תתביישו לשחק
המעגלים שלי ברשת הרוחנית
האגו בנוקאאוט

One comment

  1. דושניצקי אורלי

    מפת קאורדינטות נפלאה למקם את המהלכים בדרך,היכן אני נמצא ואיך למקם את עצמי ב"מסע",ביחס לתנאי ה"שטח" המתגלים בדרך,כלומר מעין מכ"ם מכוון את עצמי ביחס לקבוצה ,ביחס לחיים התנאים שהבורא מסדר לי בדרך ואני צועד ישר-אל עם כל הכוחות הדוחפים מאחור והכוחות המקדמים ומושכים מקדימה,תאור התנועה בדרך.
    להתחבר לnevigetur .
    ,תודה לכנס ה"מאיר".

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest