כיצד להינצל מהבדידות?

שאלה: לעתים קרובות, דיכאון והתקפי חרדה הם תולדה של פחד עמוק וברור להישאר לבד "תלוי בחלל", להיות מנותק מכל הקשרים עם האנשים הקרובים. במילים אחרות, קיים בסיס, יסוד מוצק, שעליו אפשר לבנות יחסים משפחתיים.

אף על פי שאנחנו לא תלויים זה בזה כמו בעבר, אף שהמסורת המשפחתית נהרסת, שהמין מוצג לראווה, אף שהדלתות שהיו נעולות בעבר, פתוחות היום, ובין בני הזוג נשאר פחות ופחות דברים משותפים, בכל זאת יש משהו שטבוע בנו והוא – פחד, חרדה קיומית מבדידות, שרבים חווים אותה היום…

תשובתי: ולמרות זאת, האנשים מוצאים פחות ופחות מענה לחרדה הזאת בתוך חיי הזוגיות. להיפך, התלות והתמיכה ההדדית אינן אופייניות במיוחד למשפחה המודרנית. ישנו פחד, אולם אין פתרון.

נכון שעדיף להיות ביחד מאשר לבד, ואדם שצבר המון ניסיון במשך חייו מרגיש תלות בבן הזוג, מחויבות כלפיו, לפחות מתוך הרגל. ובאופן כללי, אנחנו בכל זאת בני אדם…

אבל, יחד עם זאת, אני לא חושב שהפחד להישאר לבד יכול להחזיק את האדם במסגרת הטובה והנכונה של משפחה. את המשפט הזה אי אפשר להוכיח מתוך "שלילה" ולא לפתור על ידי בריחה מהשלילה. להיפך, כאן יש צורך רק בחיוב.

שאלה: נכון שמבחינה פסיכולוגית אנחנו לא מתקשרים לאדם רק בגלל הפחד, אלא מחפשים חיבור, קשר יותר פנימי ועמוק. ובכל זאת, ללא ספק שרבים מוּנָעים דווקא על ידי הפחד. מזה מתחיל התהליך, על אף שברור שהקשר הנכון נובע בדיוק כתוצאה מהפחד. להיפך, הפחד מוליד תופעות אחרות, לעתים מהווה מכשול מפני ניתוק קשרים לא תקינים.

בכל אופן, בואו נתחיל מהרגע שבו האנשים כבר מעוניינים לבנות יחסים אך אינם יודעים כיצד לעשות זאת. מכאן נובעת השאלה: ממה מתחילים?

השיטות הקלאסיות, נכון להיום, מציעות לאדם להבין את עצמו, להכיר את הטבע שלו, מה הוא יכול לתרום לקשר עם בן הזוג? בהמשך, האדם עושה "רשימת קניות", מה הוא מצפה מבן הזוג ומהחיים המשותפים שלהם. ואחרי שהבין את עצמו ואת דרישותיו, הוא מוכן לסוג קשר זה או אחר.

עד כמה התרגיל הזה, שמאוד נפוץ בימים אלו, הוא נכון?

תשובתי: אני מניח שלא רק בימינו. זה היה נהוג תמיד. האדם תמיד חישב את השקעתו ואת השקעת בן הזוג בחיים המשותפים. השדכנים והשדכניות תמיד דיברו בשפה הזאת ועזרו לצעירים או להוריהם "לסגור עסקאות". למעשה, מדובר על עסקה. מכיוון ששנינו אגואיסטים ועלינו לחשוב בהיגיון האם כדאי לנו לחיות ביחד. גם הרגש הוא אחד המרכיבים, גורם חשוב בעל "ערך קניה" שנשקל ונלקח בחשבון במערכת היחסים הכללית.

האם הגישה הזאת נכונה? – לא נראה לי. ברור שהיא עוד תחזיק מעמד זמן מה, אבל אנחנו משתנים מאוד. אנחנו לא בטוחים מה אנחנו רוצים נכון להיום, ובמיוחד לא יודעים מה נרצה מחר. וחוץ מזה, הפסיכולוגיה שלנו מעוותת לעתים בהשפעה חיצונית חזקה שזורקת אותנו מקצה לקצה, על ידי איסורים ואישורים מלאכותיים, רווח והפסד מלאכותיים. כל "צווי האופנה", כל "שינויי העונה" הופכים אותנו לחלוטין מבחוץ בנוסף לשינויים הפנימיים. ולכן, החישובים שלנו של יתרונות וחסרונות בחיי המשפחה לא יהיו נכונים.

רק אם נציב לפנינו ערך עליון, אתגר, מטרה כלשהי שנמצאת מעל כל השינויים בתוך האדם והחברה, רק אז, החברה ומרכיביה, הזוגות הצעירים, לא סתם ישרדו, אלא הם יפרחו.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 195, 09.06.2013

ידיעות קודמות בנושא:
בתוך המשפחה אין צורך בגבורה
תא חברתי שבו מתרכז הכול
משפחה בעידן החדש