קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
ספר "עבודת ישראל", פרשת שלח:
"פזור נאה לרשעים וכנוס נאה לצדיקים (סנהדרין עא.). והוא על פי מ"ש האר"י, בעולמות העגולים שאין עגול נוגע בחברו, ושם הייתה השבירה, עד שניתקן בעולם היושר השכל של העגולים. פירוש, כמי שסובב את עצמו ומתעגל ונפרד מקונו [מתכונת ההשפעה והאהבה], ונדמה לו שברצון עצמו ינהיג את עצמו. וזה שמתנשא לומר, אני אמלוך. וזה היה השבירה. וכן הרשעים, כל אחד מתנשא בלבו "אני אמלוך". ולכן הם בעולם הפרוד, ואינם יכולים להתחבר, כמו העיגולים. כמו שנראה בחוש, כי לא יכלו לשבת יחדיו. ולהם נאה הפזור.
משא"כ הצדיקים, הגם שכל אחד עובד ה' בסגנון אחר, מ"מ כולם מכוונים לדבר אחד, לה' [לתכונת ההשפעה והאהבה]. והם מתקבצים ומתאספים כאיש אחד בלב אחד, שכל אחד מקטין את עצמו ומהדר העבודה לה' [תיקון האגו], שנותן בו כוח ושכל לעובדו [לתיקון ולהשפעה]. ולכן לא יתגאה על חברו. והם בעולם היושר, ומתייחדים זה עם זה".
ידיעות קודמות בנושא:
ʺהיו יושבים בחיבה וברעות…ʺ
הפשטות הגדולה של השלמות העגולה
מעיגול לעיגול, בקו הקצר ביותר
