כותל המחבר אותנו

"תלמוד עשר הספירות", חלק ח', סעיף נ"ג: "…שבכל הי"ס יש דכר ונוקבא (חלק גברי וחלק נשי), אלא שיש חילוק במציאותן איך הן. וביאור העניין, כי הינה זו"ן, אשר בהם עיקר המיתה, כי בהם היו עניין ז' המלכים שמתו, ולכן יש בהם בחינות זכר ונקבה בפרצופין ניפרדין אחד מחברו. ומה שתמצא לפעמים, שהן מחוברין , אינן, אלא בהיותן אחור באחור, כי אז אחוריהם דבוקים יחד, וכותל אחד משמש לשניהן… וזה מה שכתוב בזוהר: "אתי חסד ופריש להון", כי החסדים והגבורות היורדים מזווג פנים בפנים דאו"א, יורדים ובאים לזו"ן , וע"י, ננסרים ונפרשים זה מזה ונעשו ב' פרצופים נבדלים".

קודם כל צריך לגלות את החסרונות שמבדילים בין זעיר אנפין ונוקבא (בורא ונברא), ואז אנחנו רואים שהכותל הזה שביניהם חייב להתקיים ולהיות מורגש! כי בלעדיו לא נדע כיצד לעשות חישוב, על מה לבקש והיכן להשקיע מאמצים כדי לבטל את הכותל הזה ולהופכו למקום הזיווג.

ניתן להגיע לשלמות רק מתוך הרגשת החיסרון. אני חייב לגלות את הכותל הזה המפריד אותנו. לכן ישנו המנהג לבוא להתפלל בכותל המערבי של בית המקדש, אנחנו מתפללים שהכותל ייעלם ונוכל להיכנס לבית המקדש, למקום של הקדושה, למקום החיבור של זעיר אנפין ונוקבא העולים לאו"א והופכים להיות אחד שלם. כי הרי או"א הם "קודש הקודשים" של בית המקדש הרוחני העליון, דרגת ג"ר דחכמה.

מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 09.01.2011

ידיעות קודמות בנושא:
להתרחק יותר על מנת להתחבר יותר
הזמנה להיכל הכלה
מערכת הבריאה