קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, מאמר "תורת הקבלה ומהותה": "ולא עוד, אלא אפילו הדברים המדומים לנו, למושגים בעצמותם, כגון, האבן והעץ, הנה אחר חקירה נאמנה, הרי אנו נשארים, באפס ההשגה בעצמותם, כי לא מושג לנו אלא פעולותיהם המתפעלים בשיתוף עם נגיעת חושינו בהם."
אני תופס ומרגיש את הכול רק כהשתקפות שנוצרת בתוך החושים שלי ולא בצורה האמיתית. האמת נמצאת מחוץ לי ואינה ידועה לי. רק אחרי שאני תופס משהו בתוכי, אני מגלה את מה ש"מצטייר" בתוך החושים שלי: ראיה, שמיעה, טעם, ריח ומישוש שלי, אז אני יכול לשפוט משהו. כל השמות, ההתפעלויות, התופעות והתגובות, כל החומרים, הכול נתפס בתוך החושים שלי.
אבל ה"עצְמוּת" נשארת מאחורי ה"מסך", נסתרת מהחושים הגשמיים, נמצאת מעבר לתמונת העולם שהם מציירים לנו.
שאלה: אז כיצד אנחנו יכולים לתקשר בינינו ולהבין אחד את השני?
תשובתי: אנחנו יכולים להבין זה את זה מפני שבחושים שלנו ישנה תוכנה עם תבניות דומות אצל כולם. ההתאמה ביניהן מאפשרת לאדם להעביר לאנשים אחרים את רגשותיו, כי גם האחרים נמצאים באותה האשליה כמוהו. כולנו נמצאים בדרגת תפיסה מסוימת והמצב הזה מאפשר לנו לתקשר בינינו.
על הבסיס של התמונה הנוכחית אנחנו מניחים שקיים העולם שלנו כולל הטבע הדומם, הצומח, החי ובני האדם שתופסים את המציאות. מהי באמת? – אנחנו לא יודעים. יתכן שאלה בסך הכול גלים, כפי שאומרים הפיסיקאים, או ריקנות כמעט מוחלטת שנוצרה במקור, כי המרחקים בין האטומים הרבה יותר גדולים מהאטומים עצמם.
כיצד אנחנו תופסים את העולם? כיצד זה משפיע עלינו? כיצד אנחנו מתארים לעצמנו את המתרחש? מדוע המציאות מקבלת בתוך החושים שלנו דווקא צורות כאלה? כיצד אנחנו מעבדים את הנתונים ומשווים אותם לתוצאות הקודמות? כיצד ובעזרת איזה קוד אנחנו מעבירים את המידע מאחד לשני? כיצד אנחנו מאפסנים את המידע הזה בתוך הזיכרון כדי להשתמש בניסיון שרכשנו על מנת למצוא משהו ולערוך השוואה? כל אלה הם נגזרת.
אבל העיקר הוא, שהאנשים בעולמנו הגשמי תופסים תמונה סובייקטיבית. אם ניתן להם חושים אחרים, הם יראו עולם אחר. אם נשנה בהם את תוכנת התפיסה, אז התמונה תשתנה. בימינו, אנחנו ממציאים מכשירים שמאפשרים לשנות את תפיסת המציאות, להוסיף עליה, אנחנו מייצרים אשליות ודמויות שקריות.
חוץ מזה, בעלי החיים תופסים את העולם בצורה שונה לחלוטין מאיתנו. הכלב מתמצא לפי חוש הריח, הוא לא מסתכל על האדם, אלא הוא מריח אותו ולפי זה בונה את דמותו. את החתול שעובר בדרך הוא תופס לא בשדה הראיה שלו, אלא מריח אותו. הנחש מבדיל בין חום לקור עד עשירית המעלה וזה בונה לו תמונה מדויקת.
באופן כללי, ברור לנו שהכול בעולם הוא יחסי. אפילו ביחסים בינינו, למרות שלפי הטבע אנחנו לא כל כך שונים…
שאלה: במקרה כזה, כיצד המקובלים יכולים להבין זה את זה כשדנים על העולם הרוחני?
תשובתי: המקובל, הוא אדם שנמצא בתוך הגוף שדומה לשלך, ותופס את העולם בעזרת החושים הגופניים כמוך. וחוץ מזה, יש לו תפיסה נוספת שבעזרתה הוא מבדיל בין הכוחות שמנהלים את העולם ואת כל הקשרים ביניהם. נפרסת לפניו רשת כוחות וזה הכול. אבל זה באמת הכול…
מתוך שיעור על פי מאמרו של בעל הסולם "תורת הקבלה ומהותה", 08.12.2013
ידיעות קודמות בנושא:
היקום, הוא הראי של האדם
בריחה מהמציאות האישית
תפיסת המציאות: חלום או מציאות
