כוכבים שיודעים לצחוק!

מכתבו האחרון של אכזיפרי, מחבר "הנסיך הקטן"

"לך, לך לבדך, יהיו כוכבים שאין לשום אדם אחר…
באחד מן הכוכבים האלה נמצא ביתי, ושם תמצא אותי צוחק. לכן כאשר תתבונן בשמים, יהיה זה כאילו כל הכוכבים צוחקים… לך, רק לך לבדך, יהיו כוכבים שיודעים לצחוק!"

גרנד הוטל, ליאון, 4 מאי 1939
…תוך כדי חזרתי ממסע ארוך, עצרתי בליאון… והנה מולי המכתבים שלך – הם גרמו לי יותר שמחה ממה שאתה יכול לתאר לעצמך… אתה הופך את כוכב הלכת הזה למקום קצת יותר ראוי לחיות בו. זה הרי אני שכך אוסף לעצמי את משפחתי המאומצת – מאלו שאף פעם לא רימו אותי…

אכן, לפגוש אדם – זוהי מתנת הגורל. אך אנשים לא נפגשים, הם מוצאים אחד את השני. מוצאים, לאט לאט, כמו ילד שהלך לאיבוד בילדותו, ומחפש, אחד אחד, את קרוביו המפוזרים בעולם. אם אנשים היו משקיעים קצת יותר כוח בכדי לחפש ולגלות מה שמאחד אותם, ולא להכפיל את מה שמפריד ביניהם, – יכול להיות שהיינו מצליחים לחיות בשלום.

פעם הזדמן לי במקסיקו לסעוד יחד עם רעיי למסע, אותם ראיתי אז בפעם הראשונה. והסתבר, שאנו חושבים אותו דבר – על החיים, על אומנות, על הישגי החיים… בתחילה זה נראה לי לגמרי טבעי, ולאחר מכן לפתע חשתי שזהו – נס. התחנכנו עשרת אלפים קילומטרים זה מזה, בסביבה כה שונה, אנו נצרים לציוויליזציות כל כך בלתי תואמות, אימצנו דעות קדומות כה שונות, – ולמרות זאת היינו כה דומים, כאילו אם אחת הניקה אותנו. אם מסתורית, אשר ממנה לא נותרו לנו זיכרונות כלל…

אתה יודע, יש כזה ציור – לי נראה שהוא מעורר השראה גדולה. אנשים חותרים בתוך סירות קטנות, מנווטים בתוך ערפל כבד, כל אחד בסירתו שלו. כל אחד אבוד במדבר לבן, אי אפשר לראות שום דבר מעבר ל- 20 מטרים, ניתן לחשוב שאתה לבד בעולם.

אך מדי פעם מישהו מהם צועק: "היי!" והאחרים משיבים לו באותה צורה. כל אחד מעוּדד ומלא תקווה בנוכחות ידידותית חיה. אין יותר לא ערפל, לא בדידות.

היי! – קריאות נפלאות מתעופפות מאחד לשני. כל חותר הוא בעל אוצר – אותם חילופי הקריאות, וכאשר ביניהם מופיע, מגיע מהיכן שהוא, מעמקי הערפל קול חדש, הרי זה אומר – שם, בערפל, נולד נס חדש של נוכחות אנושית – והחותר אז אוחז במשוטיו עם לב מלא בחום.

היי! – רצוני שנתראה שוב.
חברך, אנטואן דה סנט אכזיפרי.