כאשר הכול לטובה

בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", סעיף מ"ב:

"וכמו שאמרנו שם, שג' הבחינות, דומם צומח חי, לא יצאו בשביל עצמם, אלא רק שתוכל הבחי"ד, להתפתח ולהתעלות על ידיהן, שהיא מין האדם.

וע"כ, אין תפקידן, אלא לשמש את האדם ולהועילו. כן הוא בכל העולמות הרוחניים, אשר הג' בחינות, דומם צומח וחי, אשר שם, לא יצאו שם, אלא כדי לשמש ולהועיל, את בחינת המדבר, אשר שם, שהיא נשמת האדם."

לכן אנחנו נמצאים במרכז של כל המציאות. הכול מיועד להתפתחות נשמתו של האדם, כדי להיטיב לו, כלומר, על ידי האמצעים היעילים ביותר לקדם אותו לשלמות. לצורך זה נבראה כל המציאות, לזה משמשת כל התוכנה שלה, ובהתאם לכך אנחנו מתקדמים בדרך האופטימלית, הפנימית והטובה ביותר למצב הטוב ביותר.

נוצרת איזו בעיה, כאשר אנחנו מגיעים להשתתפות שלנו בתהליך. ולכן כולנו יחד וכל אחד לחוד רואה את עצמו במצב לא מושלם ולא טוב בכל שלבי ההתפתחות. במצב המושלם, אם היינו משתמשים בצורה נכונה בכל האמצעים שניתנים לנו, אז היינו מרגישים את עצמנו בכל שלב בעולם אין סוף. כל פעם היינו מיישמים את הבחינה הנוכחית שלנו ולא היינו מרגישים שום הגבלות, כמו באין סוף, כאשר הבורא מתגלה בכל הרצון. בהמשך, מתגלות שכבות נוספות, אבל כרגע הרצון מתוקן לגמרי על ידי "מסך" שלם ו"אור" שלם.

באופן כזה, אנחנו לא צריכים לסבול "כל הדרך", בכך שמחכים לסיום הדרך, לגמר התיקון. אם ישר עכשיו אנחנו נממש בצורה נכונה את עצמנו, אז כבר נרגיש שאין בכוחו של אף אחד להזיק לנו, שאין אכזר בהיכל המלך, אלא רק הבורא שממלא את כל העולם. וכך, בכל דרגה ודרגה. יתרה מכך, אז גם את הירידות אנחנו נתפוס כעליות, על זה נאמר: "חשכה כאור יאיר".

אבל במציאות אנחנו לא משיגים תאוצה מרבית ומתקדמים, ככלל, בדרך "ארץ", בזה שמקבלים מכות חלשות יחסית ומייד מנסים ליישר אותם ב"קו האמצעי"…

מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 14.04.2013

ידיעות קודמות בנושא:
כל מה שמתרחש זה לטובתנו
עצמאות בחיבור עם הבורא
מה נשאר מהתפוח?

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest