קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: האם כולם יצטרכו לתת יגיעה בדרך הרוחנית?
תשובתי: כולם. כי אפילו את דרך הייסורים לא ניתן לעבור ללא יגיעה, ללא השקעה, ללא בניית הכלי, ללא השקעה הכרחית אישית בהתפתחות החיסרון וההשתוקקות שלי. איך אני יכול להרגיש רוחניות ללא כל זה? במה אני ארגיש את העולם הרוחני? במה אני אגלה את הבורא, אם אני לא אבוא להתאמה עימו, אם לא ארכוש השתוות הצורה?
אני חייב להשיג את זה, רק השאלה היא: באמצעות מה? באמצעות כמות יותר גדולה או יותר קטנה של צרות וייסורים, או הודות להשתוקקות שאותה אפתח בעצמי בתוכי. היא גם כן נושאת עימה מכות, אבל כבר בצורה הפוכה.
כך או אחרת, אני חייב להרגיש ולעבור מידה של סבל וייסורים, מידה של ניתוק וריחוק, דחף והשתוקקות. יש רצון ויש השתוקקות. אז ההשתוקקות, היא יגיעה שלי. את הרצון נותנים לי, אבל אני חייב להוסיף אליו תאוצה. איך, על ידי ייסורים או בעזרת הקבוצה, זה כבר עניין שלי.
אפשר להתקדם קדימה תחת לחץ של דברים מאוד לא נעימים: מלחמות, אסונות, פשיטות רגל, מגיפות וכולי. ואפשר גם להתקדם אחרת: תחת השפעת הסביבה הנכונה. יחד עם זה, המכשולים נשארים, אני בכל זאת צריך לגלות את העובי של הרצון שלי, אבל אני ממתיק את הדרך על ידי השתוקקות לבורא, צורך בו, ייסורי אהבה במקום ייסורי שנאה.
בסופו של דבר, אף אחד לא יוכל לברוח מעבודת ה'. אבל אפשר ללכת תחת מכות, תחת העול של "פרעה" ואפשר להשתוקק בעצמך אל המטרה על ידי הסביבה. לפי הערך המוחלט זה אותו הדבר, אבל לפי התוכן, אלה דברים שונים לחלוטין.
מתוך שיעור על המאמר "חכמת הקבלה והפילוסופיה", 04.12.2012
