ייחודיות העבודה של המתאם הרוחני

ברוחניות, אדם הוא החלק שמתווך בין הבורא לנבראים. הוא נקרא גם "ישראל", כלומר ישר לבורא (ישר-אל). נאמר: "אתם נקראים אדם ולא אומות העולם". הרי ה"מסך" שאני מספק לכל האנושות הוא ה"אני" האמיתי, האדם שבי. אני לוקח את "העביות" מ"אומות העולם", את האור – מהבורא, ואני צריך לבנות "מסך" כלפיהם.

בעצם, מגמתו של כל "פרצוף" עליון היא להיות בסך הכול ה"מתאם", ה"מקשר", המעבר שאין לו שום דבר לעצמו חוץ מהתאמה לצרכי אחרים. זאת העבודה שלי, התפקיד והייעוד שלי. וכל מי שיש לו "נקודה שבלב" צריך לעשות זאת. את זה אנחנו לומדים.

שאלה: על מה אנחנו מתגברים על ידי זה?

תשובתי: עלינו להתגבר על ההפרעות שמונעות מאיתנו לעזור לעולם, ועל ידי זה להביא נחת רוח לבורא. על פי המשל הוא רצה לתת את התורה, כלומר את שיטת התיקון, דווקא ל"אומות העולם", ועם ישראל קיבל אותה רק כמעבר, כמתאם וכמקשר. ה"כלים" נמצאים אצל "אומות העולם", ה"אורות" נמצאים למעלה, ועם ישראל, האנשים עם ה"נקודות שבלב", צריכים להביא לתיאום ביניהם. לכן, מסתבר שאנחנו ה"פרצוף" העליון המתאם ובמילים אחרות "מסך ואור חוזר".

מאיתנו דרושה רק היגיעה, ולא מעבר לכך. הרצון שלנו קטן יחסית לרצון של "אומות העולם" ולכן נאמר: "אתם מעטים בין העמים". אנחנו מעטים לא מבחינה כמותית אלא מבחינת הרצון לקבל, כי העביות שלנו שייכת לדרגת "בינה", ואת כל התוספות רכשנו כבר אחרי השבירה. וכל הייעוד שלנו הוא לשרת ל"מלכות", כלומר, לרצונות של "אומות העולם", לבנות מהם את בית המקדש השלישי. כל הרצונות והתשוקות הרוחניים שיתגלו בתוכם אנחנו נצטרך למלא.

על כך נאמר: "חכמה בגויים תאמין, תורה בגויים אל תאמין". ה"כלים" שלהם חייבים לקבל "אור חכמה", והתורה, שהיא שיטת התיקון, קיימת רק בקרב ישראל שמיועדים לעורר את המאור המחזיר למוטב, לתקן את עצמם, לעשות חישובים בנוגע ל"מסך" ולהביא לאומות העולם "אור חכמה". אנחנו בונים את הקשר ואת המערכת והאומות מספקים את הרצונות.

שאלה: המשימה הזאת לא נראית קשה במיוחד. צריכים בסך הכול להעביר משהו לאומות העולם כשליחים. מה הקושי בעבודה של "מתאם" כזה?

תשובתי: קודם כל, בדרגת "אבות" אנחנו התנתקנו מה"כלים" של "אח"פ", יצאנו מבבל לאחר שתיקנו את ה"כלים" שלנו ששייכים ל"גלגלתא ועיניים". אחר כך, בדרגת "בנים", אנחנו תיקנו את האח"פ שלנו על ידי הגלויות, במיוחד גלות מצרים, ורכשנו כלי שלם. אבל שני החלקים שלו הם שלנו מכיוון ששייכים לדרגת ה"בינה" וזה לא מספיק. לכן, אחרי יציאת מצרים, כיבוש ארץ ישראל ובניית בית המקדש, כל הכלי שלנו נשבר ונפל לדרגת "אומות העולם", לגלות הרביעית והאחרונה.

ועכשיו עלינו להתחיל לתקן, אבל לא תיקון שהיה קודם. אז אנחנו עדיין לא עברנו שבירה והיום צריכים להוציא את ה"כלים" שלנו מתוך "אומות העולם". זאת כבר עבודה גדולה. ובנוסף לכך, נציגי אומות העולם מצטרפים אלינו.

קודם כל עלינו לשחזר את עצמנו לכלי אחד, שהיינו פעם. ובהמשך אנחנו נתחיל לעבוד עם "אומות העולם", כי הקשר כבר קיים מאז ימי הגלות, ולכן, אפילו עכשיו שאנחנו מתחילים בתיקון עצמי, זה עובר אליהם. בצורה כזאת, אנחנו לא סתם משחזרים את עצמנו, אלא כוללים את כולם בתיקון ועולים לדרגות הרבה יותר גבוהות.

ולאחר מכן, כש"ישראל" תקום מחדש, אז "אומות העולם" מייד ילכו אחריהם, ואז יהיה להם עבור מי לבקש, עבור האח"פ האמיתי ולא עבור האח"פ "הלא מפותח" של "בינה".

ולכן, תפקיד עם "ישראל" הוא לקחת מ"אומות העולם" את חסרונם ובעזרתו לעלות לבורא ולהכין לו את כלי השכינה. הוא נבנה מרצונות שונים ביותר של אומות העולם, בלי שום קשר עד כמה הם מוכנים. העיקר שהם ירגישו שהמילוי עובר מלמעלה דרכנו. אז הם יוכלו להידבק אלינו ולקבל אותו.

על ידי זה אנחנו עושים נחת רוח לבורא. כי דווקא להם הוא הבטיח למסור את התורה, לכלי הקבלה האמיתיים, ואנחנו רק האמצעי לתיקון של ה"כלים" האלה.

מכאן ברור עד כמה חשוב לעשות הפצה בכל העולם. כי ה"תורה" היא מערכת כללית בלתי נפרדת שמתגלה בכל מקום. מסתבר, כי כולנו קשורים ברשת ולא יכולים להתנתק ולברוח ממנה. לכן הרשת הזאת, הקשר הזה בין האנשים הוא ה"תורה". והיא קיימת בכל הדרגות עד לחיבור המוחלט, כאשר כולם נעשים "כאיש אחד בלב אחד". התורה היא הכלי הכללי, והאור הכללי שבתוכה, נקרא ה"בורא".

והיום אנחנו חייבים לתקן את הרצון לקבל כדי שמעליו נתחבר בהשפעה הדדית ולבורא.

מתוך מאמר של בעל הסולם "הקדמה לספר הזוהר", 11.04.2013

ידיעות קודמות בנושא:
שני רצונות המאורסים עם מחשבת הבריאה
ה"מתאם" לחיבור עם האור
המתאם בין הבורא לנברא