יום האסטרונאוטיקה

הערה: לפני 55 שנה, ב-12 באפריל, המריאה חללית מבייקונור שבקזחסטן. יורי גגרין אמר: "בואו נטוס!" ובזאת החל עידן האסטרונאוטיקה (טיסות וחקר החלל). זוהי תקופה נוסטלגית עבור האנושות.

התייחסותי: לבני אדם קיימת משיכה תת הכרתית חזקה מאוד להתנתק מכדור הארץ. ניתוק זה הוא כמו להיוולד ולצאת לעולם הבא. המשיכה החזקה הזו קיימת מפני שיש לנו "נקודה שבלב" שמושכת אותנו לעולם העליון ולא סתם לטוס מגוף שמימי אחד לאחר. כבר הבנו שאין שם שום דבר מעניין ואין לְמה לצפות, גם אם ימצאו שם חיים פרימיטיביים, אלה יהיו בסך הכול סוג מסוים של בקטריות. בעיקרון, מלבד החיים על פני כדור הארץ אין בשום מקום אחר חיים ביולוגיים.

ניתן להסביר את המשיכה החזקה של האנושות לפרוץ ולהשתחרר מהעולם הזה לעולם העליון בכך שבתת מודע, העולם הזה נדמה לכולנו כבית סוהר, תא שבו אנו יושבים ונידונים לשבת. כאן אתה יושב וכאן גם תמות! בשנות השישים של המאה שעברה, כאשר האדם הראשון טס לחלל, אחזה בכולם שמחה וצהלה מפני שהיה נדמה שתהיה פריצת דרך ונוכל לטוס מכדור הארץ. לא לטוס לגופים שמימיים אחרים, אלא לטוס מהעולם הזה לעולמות אחרים! הייתה הרגשה שיתגלו גבולות, אופקים ומרחקים חדשים. כי עולם אחר, מסמל עבורנו שינוי מוחלט, חיים חדשים, לידה מחודשת! כיום, אנחנו באמת צריכים לפרוץ ולדלג לעולם הבא. הפריצה הזו מתוכנתת בטבע וניצבת לפנינו כמשימה. עלינו להיכנס פנימה לתוכנו, כמו לתוך חללית ולבצע את המסע הזה בדרך מיוחדת שלנו מתוך ה"נקודה שבלב". את התהליך הזה אנחנו צריכים ויכולים לעשות בעזרת השתוקקות לאיחוד בין בני האדם. אני חושב שאת החלום הזה עלינו להצית, נשתדל.

מתוך תכנית הטלוויזיה "חדשות עם מיכאל לייטמן  12.4.2016