חקר על אטאיסטים ומאמינים

הערה: אוניברסיטת "אוהיו" ערכה מחקר על אטאיסטים ומאמינים. לפי תוצאות המחקר, אדם שאינו מאמין בא-לוהים הוא קרוב לוודאי אדם קשוח ומניפולטיבי. לעומת זאת, לאדם מאמין יש יותר תכונות הקשורות לחמלה, להבנת האחר ולאהדה. אצל אטאיסטים שולטות יותר תכונות הקשורות להעדר תגובה רגשית לכאב, לסבל של בני אדם אחרים וכד׳.

התייחסותי: קיימים ניואנסים רבים ושונים שמבטאים את הניגודים בין מאמינים ולא מאמינים בעולמנו, אך כולם פועלים בצורה אגואיסטית. יש להם פשוט מודלים שונים של התנהגות. אלה תופסים את העולם לפי מערכת הערכים שלהם ואלה לפי מערכת הערכים שלהם. בשני המקרים המערכת הזאת אגואיסטית ולכן ביחס לחכמת הקבלה הם למעשה שווי ערך. הדבר היחיד הוא שאת האדם המאמין קשה יותר לשכנע בכך שהוא חי לפי חוקים אגואיסטיים, כי הוא סבור שהוא חי בצורה נכונה.

המושג ״אמונה״ בחכמת הקבלה מהווה תכונה אחרת לחלוטין מאשר ״אמונה״ אצל אנשים מאמינים (דתיים). אצלם האמונה היא קבלת המגמה שקיים כוח עליון ואם אני מציית לחוקיו שכביכול מפורטים בתורה, אני מרוויח את העולם הבא. לעומתו אדם שלא מאמין (חילוני), מאמין רק בשכר שהוא מקבל באופן ישיר בעולם הזה. זהו כל ההבדל.

בספר הזוהר קיים תיאור של שלושת סוגי ה״יראה״. הסוג הראשון של היראה אופייני לאדם חילוני רגיל (לא מאמין), שדואג לכך שהכול אצלו יהיה בסדר בעולם הזה. הסוג השני של היראה היא יראה של אדם דתי (מאמין), שדואג לחייו בעולם הזה וגם לעולם הבא שלאחר המוות. הסוג השלישי של היראה אופייני למקובל שמשתוקק רק להיות דומה לבורא, כלומר להימצא בתכונת השפעה ואהבה כלפי כולם מבלי לקבל תמורה, כי להיות דומה לבורא זה השכר שלו.

כולם חושבים שחכמת הקבלה מהווה חלק מהדת, אבל אין לה כל יחס לדת. חכמת הקבלה מביאה את האדם לקיום חוק התורה "ואהבת לרעך כמוך", שבו כל היתר לא רק שלא נוגעים, אלא אפילו לא מדברים עליו. על אף שהם מבטאים את "ואהבת לרעך", אף אחד לא חושב שזהו הכלל העיקרי שאליו מופנה כל הביצוע, הפתרון והמימוש של התורה.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "חדשות עם מיכאל לייטמן", 4.4.2016