חלק אלוקה ממעל

נשמה, זו תוצאה מהשפעת האור על הרצון. על ידי השפעתו האור מביא את הרצון לפעולה מיוחדת, והוא מקבל צורה שנקראת "נשמה", במילים אחרות, תכונת השפעה, אהבה, יציאה מתוך עצמו כלפי מעלה. כשברצון מתעוררת כזאת תכונה, אז זו היא הנשמה.

נשמה נקראת "חלק אלוקה ממעל". הבורא רוצה רק להשפיע, לאהוב, זוהי תכונתו בצורתה הטהורה. ואילו באדם היא מתעוררת מעל לרצון, היא נוצרת מתוך הרצון שלו, מתוך ה"חומר", כלומר החומר עצמו כבר מתנהג בצורה כזאת. על זה נאמר: "חשכה כאורה יאיר". רצון זה חשכה, אך באמצעות פעולה מיוחדת על עצמו הוא יכול להאיר, בדומה לאור. וכל ההידמות הזאת היא שנקראת "נשמה".

מדובר על אותו הרצון, רק שהוא קיבל צורה אחרת, תכונה אחרת, השפעה במקום קבלה. כך האור יוצר את הנשמה, משפיע בצורה מסוימת.

אם באדם פועלת תכונת השפעה, אז יש לו נשמה. ואם תכונת ההשפעה אינה פועלת בו, אם הוא עדיין לא תיקן את עצמו, אז אין בו נשמה. זו אינה איזו יֵשוּת, שיכולה להיכנס ולצאת, אלא תכונה, שנרכשת באמצעות התיקון.

ומכאן ההגדרה: "חלק אלוקה ממעל". אם באדם קיימת נשמה, אז באותה המידה הוא מרגיש את הבורא. כי הרי נשמה ובורא, זה אותו הדבר, תכונה אחת. ורק כך אפשר לגלות את הבורא, וכך גם המקובלים גילו אותו: הם תיקנו את עצמם להשפעה ובחלק המתוקן הזה החלו לגלות מציאות חדשה, הרגשה חדשה. הם קראו לה "העולם העליון", ואת התכונה השוֹרה שָם, הם קראו בשֵם "בורא", שזה מסמל: "בוא וראה".

"בורא", זה מה שמתגלה בנברא המתוקן.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם, 27.05.2011

ידיעות קודמות בנושא:
נשמתי חדשה לנצח