קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: האם אנחנו מסוגלים להגיע ל"צער השכינה" מתוך המעגל שלנו?
תשובתי: רובנו מחזיקים בבית בעלי חיים: כלב או חתול. הם מכירים את בעל הבית שלהם ובבית הם צמודים אליו במשך כל היום. אם הוא יוצא לחצר אז הם יוצאים בעקבותיו. אם בעל הבית עצוב או בוכה, הם לא מרגישים מדוע הוא בוכה, מפני שהרצון שלהם לא באותה הרמה כמוה. כך גם "צער השכינה" נמצא בדרגה אחרת, לכן אנחנו לא מסוגלים להרגיש אותו.
יותר מזה, אם אני לא סבלתי ממשהו בחיים, אני לא יכול באמת להצטער עם הזולת. לדוגמה, רובנו מעולם לא היינו רעבים. בזמננו זה טבעי. נדיר מאוד שבמשך מספר ימים לא תהיה לאדם אפילו פרוסת לחם בהישג יד. קורה לפעמים שמישהו לא מספיק לאכול בזמן, אבל אף אחד לא נשאר רעב כל הזמן. לכן, אנחנו לא יכולים להזדהות עם אנשים רעבים.
אנחנו לא מבינים את "צער השכינה", מפני שזהו כאב מהרצון לתת את כל מה שיש לה, אבל אין מי שיקבל. למרות שאנשים סובלים בתת ההכרה מפני שלא יכולים להיות בעולם אין סוף, אבל הם אינם מודעים לכך. לכן, עלינו לעלות מדרגה.
מפני ש"צער השכינה" הוא צער ברמה אחרת, בדומה לכלב שהיה לומד לבכות מפני שאני סובל. נניח, שחבר שלי נפטר ואני בוכה ומצטער עליו, אבל הכלב שלי לא יכול להזדהות עמי. הוא יכול להרגיש מעט את מצב הרוח הרע שלי, אבל לא מעבר לזה.
לכן, בלתי אפשרי לדרוש מאיתנו שנהיה בקשר עם השכינה. אם לא האור העליון שמפתח את הרצון לפי ארבעה שלבים, החל מדרגה א' – דומם לדרגת צומח, לדרגה רוחנית ועד לדרגת "אדם", אנחנו לא היינו יכולים להגיע לדרגה העליונה. האור עושה זאת, ולא אנחנו. ואם אנחנו רוצים לעלות מהרצון שלנו בדרגת "חי" לרצון בדרגת "אדם" (הדומה לבורא, דומה לשכינה), לשם כך אנחנו זקוקים לאור העליון.
אבל האור העליון "נעצר". הוא פיתח את הטבע הדומם, הצומח, החי ואת הדרגה האחרונה של החומר ה"חי", את האדם בעולם שלנו, את הדרגה האחרונה של הקוף, וזהו.
וכדי לעלות לדרגה הבאה עלינו לעורר בעצמנו את האור! אז הוא יפתח בנו את הרצונות מדרגה יותר גבוהה (כי הרצון הוא חומר הבריאה) שהם רצון השכינה, הגילוי של הבורא, תכונת ההשפעה. עלינו להגיע לזה, לכן כל עבודתנו היא למשוך אלינו את האור העליון.
כאן מתחילה חכמת הקבלה, השיטה למשיכת האור העליון, השיטה להתפתחות עצמית בעזרת השפעה חיצונית מצד העליון עלינו, אבל דווקא כשאתה לא מעורר אותו.
ואם אנחנו לא נתחיל למשוך את האור, אז הוא יהיה כמו פרה שסובלת משפע של חלב, כי היא כבר אינה מסוגלת להחזיק אותו בתוכה, החלב זורם מהעטין, אבל אנחנו לא חולבים אותה.
האור העליון זורם בכל זאת, אבל אנחנו לא מרגישים אותו בתוך הכלים שלנו, אלא מסביב. אנחנו לא יכולים לקבל את האור לתוכנו, לפי חוק השתוות הצורה שבינתיים לא קיימת. אנחנו לא רוצים להשפיע או לקבל על מנת להשפיע, לכן "החלב העליון" נשפך מסביב וכתוצאה מזה אנחנו מרגישים גרוע מאוד. אנחנו מרגישים שקיים שפע כלשהו, אבל הוא נמצא מסביבנו ולא בתוכנו.
לכן, עכשיו מתגלה חכמת הקבלה. דווקא בזמננו, ולא לפני! כל מה שהיה לפנינו, נקרא "תקופת האבות", אלה הן מדרגות שאנשים עברו כדי להכין לנו את שיטת התיקון. היום אנחנו צריכים להתחיל לממש אותה.
היא מספרת על כך שאנחנו חייבים להיות דומים לאור העליון בעזרת הלימוד על בסיס יומיומי, חייבים לבנות כאלה יחסים מיוחדים בינינו כפי שקיימים בדרגה הרוחנית. אם אנחנו נתחיל לעשות זאת, אז האור העליון ישפיע עלינו. ואז, בהדרגה, "טיפות" החלב שזורמות מתוך השכינה תתחלנה להיספג, לחדור לתוכנו, להאיר ולתקן אותנו ואנחנו נתחיל להשתנות. כתוצאה מהשפעת האור העליון אנחנו באמת נרצה לעלות לדרגת "אדם", נתחיל לרצות את מה שרוצה האור העליון, השכינה, לקבל על מנת להשפיע, להיות "בני היכלה", כלומר להיות בנים שמרכיבים את הכלי העליון.
אפשר להגיע לזה רק בעזרת המשיכה של השפעת האור העליון עלינו, שמתבטא דווקא בהשתוות הצורה אליו בכל דבר, בשיתוף פעולה, בהפצה, ברצון לתקן את כל העולם דרכנו.
מתוך כנס בולגריה, שיעור מס' 2, 11.07.2014
ידיעות קודמות בנושא:
גאולת השכינה מהגלות
עקרונות יסוד מתוך הספר "שמעתי" – מאמר ב', "עניין שכינתא בגלותא"
חיסרון מעודף שלמות
