קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: בעולם ישנם אנשים שהולכים אחר דרישת ליבם. הם נכנסים לתוך מטרתם עם כל הראש וחיים רק אותה. האם לאנשים כאלו יש איבר חישה רוחני והאם הם זקוקים לקבלה?
תשובתי: הקבלה הופיעה בבבל העתיקה, כשהתגלה שם משבר הדומה לזה של היום, והאנשים איבדו את ציון הדרך בחיים. הם לפתע הרגישו שהאגו כובל אותם בתוך הקיום הבהמי. ואז הם גילו את השיטה הזו של השגת הכוח העליון.
רק אותם האנשים שמרגישים את עצמם במשבר פנימי עמוק ושמופיעה בהם השאלה על משמעות החיים, זקוקים לקבלה.
למעשה, השאלה על משמעות החיים מופיעה אצל אנשים רבים מסיבות שונות. אם לדוגמה אני הפסדתי בקלפים או בבורסה, או שקרה לי משהו, אני גם חושב על משמעות החיים. אך השאלה הזו מופיעה בי מתוך חיסרון, מכך שאני סובל מאיזו אבדה בעולם שלנו. במקרה כזה האנשים לא שואפים מעלה, זה לא מעניין אותם.
צריך להבין בצורה ברורה אילו אנשים מגיעים אלינו. אתה יכול לברר את זה אצל כל פסיכולוג או אפילו באופן עצמאי.
נניח, שיש לאדם את הכול: מכונית, בית, משפחה, עבודה. אם הוא איבד משהו בחיים האלה (מינוס), אז הוא גם שואל על משמעות החיים: "בשביל מה אני אחיה, אם איבדתי את זה?" אך זו אינה שאיפה להגיע למעלה, קדימה. אם אתה עכשיו במקום המינוס הזה נותן לו פלוס, זה יספק אותו.
אנשים כאלה לא זקוקים למשהו רוחני, למשהו עליון. בהם לא מדבר האדם, שנמצא למעלה מהבהמה, אלא מדברת בהם הדרגה הבהמית הרגילה: השמש מאירה, הדשא צומח – טוב לחיות על כדור הארץ.
עבור אדם ששואל את עצמו על משמעות החיים כל זה כאילו מפסיק להתקיים. כל זה לא שווה כלום, אין לכך משמעות מיוחדת, כיוון שהכול מתחיל ונגמר. החיים עצמם לא נותנים שום דבר קונקרטי, הם לא מלאים בשום ערך מיוחד אלא רק בכך שאני מקבל וכלום לא קורה יותר, אני חי בסופו של דבר כבהמה.
אדם שחושב בצורה כזאת ומתחיל לשאול על משמעות החיים, שואל כבר על משהו אחר, על מה שמכוון למעלה, למעלה מקיומו הבהמי, הוא שואל: "מדוע אני מוגבל בשנות החיים שלי, ביכולותיי, בחיסרון שלא נותן לי מנוחה. ומה למעלה מהחיסרון הזה, בשביל מה בכלל כל זה?" ותלוי ברמה שבה הוא שואל את שאלתו, האם הוא מגיע למיסטיקות או למשהו אחר.
כל הזמן מתרחשת בנו התפתחות הרצון, כלומר, התפתחות השאלה על משמעות החיים לפי חמש דרגות הרצון: שורש, א', ב', ג', ד'
אם האדם נמצא בדרגה הקודמת להתפתחות, הוא מסתפק בפילוסופיות שונות. אם הוא נמצא בדרגה הבאה הוא מתעניין בפסיכולוגיה. אנשים כאלה פעמים רבות נעשים למשוררים, סופרים, פילוסופים או פסיכולוגים.
קיימת דרגת התפתחות כאשר האדם נמשך כבר לאיזה שהם מעשים, לפרקטיקות פסיכולוגיות שונות: אנחנו נרקוד בצורה כזו או נשב בתנוחת לוטוס, ננשום או לא ננשום, כלומר, כביכול דרך הגוף אנחנו נתחיל להשיג את הישות העליונה.
גם זה שייך לחיפוש. אם האדם נמצא בדרגה כזאת, הוא יעשה יוגה או יעסוק בתרגולים שונים אחרים, וזה יספק אותו. אתה לא תוכל להוכיח לו כלום. זו דרגת הידיעות, ההשגות, הרגשות שלו, אותה דרגת השאלה שמופיעה בו עכשיו. לכאן משתייכות בחלקן גם הדתות השונות. הן נועדו להרגיע את האדם, לתת לו תקווה.
בדרגת ההתפתחות הבאה, האדם כבר לא יכול להסתפק בתרגילים פיזיים שונים, בתרגילי נשימה וכו'. הוא מרגיש שזה לא נותן לו כלום. הרי כל זה גוף ששואף להרגשה של נוחות. ומה אם אני אעסוק במדיטציה. והוא מתחיל לעשות מדיטציה דרך איזה שהן אותיות או דימויים. זה כבר משהו יותר מופשט, אך גם לא יוצא מגבולות הפסיכולוגיה שלו.
ובדרגת ההתפתחות האחרונה מופיעה באדם השאלה: "האם קיים משהו מחוצה לי, אם אני מבטל את עצמי בצורה מוחלטת? האם ישנה שיטה כזו שתעזור לי להתפטר מה"אני" הנוכחי שלי? אני רוצה לתפוס את העולם מחוצה לי". אנשים כאלה כבר באים אלינו.
מה זאת אומרת "מחוצה לי"? זו תפיסת עולם לא בתוך עצמי, לא דרך חמשת החושים: הראייה, השמיעה, הריח, הטעם, המישוש, שנכנסים לתוכנו, מתחברים ואנחנו מרגישים את העולם בתוכנו לפי תוכנית מסוימת שקיימת בנו.
במסך שממוקם בחלק האחורי של המוח, הסכום של כל התפיסות האלה מצייר לנו את תמונת העולם בפרופורציה מסוימת: 90% ומעלה אנחנו מקבלים דרך הראייה, 7-8% מקבלים דרך השמיעה, כל השאר – דרך הריח, המישוש, הטעם. זהו!
כלומר, מתחלפת בי התוכנית, מתחלפים הרצונות ואני בהתאם לזה מקבל הרגשה של עולם אחר. הוא כאילו נע, הוא עושה בי משהו. וכיצד אני יכול לצאת מעצמי ולהתחיל להרגיש את המציאות בצורה המלאה?
המחקרים המדעיים האחרונים מדברים על כך שסביבנו קיים רק שדה, כוח, ולא יותר מזה. רק כוח אחד ושום דבר מלבדו.
לכן, מה שמופיע בי, בתוכי, מה שאנחנו חוקרים עכשיו, אני צריך לתאר לעצמי כקשר עם הכוח הזה. אין לי אפשרות לצאת ממנו, רק דרך אותן התפיסות שאני מקבל.
זאת אומרת, אני צריך כל הזמן לברר שכל מה שמגיע אליי, גם הפלוס וגם המינוס – הכול מגיע מכוח אחד. אם אני, באופן כזה כל הזמן מתכוון בכיוונו, אז אפילו דרך התפיסה הנוכחית שלי אני מתחיל להתכוונן אליו ולהרגיש אותו יותר ויותר. ובאופן כזה, כשאני מקבל בתוכי איבר חישה נוסף, אני מתחיל להרגיש את הכוח הזה עצמו.
אני מתחיל לצאת אליו, ודווקא דרך ההשפעות המנוגדות שלו עליי, אני מתחיל להרגיש את הנצחיות והשלמות שלו. הוא בכוונה מבלבל אותי, דוחף לי כל מיני תקריות לא נעימות כדי שאני דרכן בכל זאת אאחוז בו. כך אני מעלה את עצמי מעל הבהמה שלי.
בדרגת ה"חי" נותנים לי בכוונה הרגשה של השפעות שליליות שונות, כדי שאתעלה מעליהן וארגיש את הכוח הזה. בזה טמונה כל השיטה. והקבוצה, הלימוד, ההפצה וכל השאר – הם רק עזר להשגת המטרה.
מתוך שיעור מס' 3 של הכנס בליטא, 24.03.12
ידיעות קודמות בנושא:
בואו נכיר את הבורא!
הרצון החדש
מקורם הרוחני של החלוצים
