דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / חיים חדשים, שהאמת שם מתוקה

חיים חדשים, שהאמת שם מתוקה

שאלה: אם אנחנו צריכים לעבור מהבירור של "מר – מתוק" לבירור של "אמת – שקר", אז האם מסתבר שכל מה ש"מר" הוא "אמת"?

תשובתי: בדרגות דומם, צומח וחי, המתוק הוא האמת, והמר הוא השקר. אנשים נמצאים בתוך בירור כזה בכל רגע בחייהם. במיוחד רואים זאת על ילדים קטנים, וכשהם מתבגרים זה נהיה יותר ויותר נסתר. השקר מטשטש את הבירורים, הם נעשים לא כל כך בולטים.

מסתבר, שאני יכול להתייגע ולהיראות כלוחם אמת אמיתי שמסור לרעיון מופשט כלשהו, אבל כל זה שקר. פשוט הרעיון המופשט הזה, המטרה הגבוהה נראית לי מתוקה, ולכן, אני מוכן להשקיע בה את מיטב כוחותיי. כל הבירורים שלנו מכוונים רק כדי להשיג את ה"מתוק". ולמען האמת, אנחנו לא מוכנים אפילו להזיז אצבע עד שהאור העליון ייתן לנו יכולת כזאת שנקראת "אמונה למעלה מהדעת", כוח ההשפעה.

ועד אז, אין לנו שום אפשרות לבצע פעולה כלשהי בלי להפיק תועלת כלשהי לרצון לקבל שלנו בשם המתיקות. אני יכול להחליף תועלת אחת באחרת, בזכות ההבנה, ההכרה, הקנאה, התאווה, הכבוד, בהשפעת הסביבה, הדעה הרווחת, מפני הפחד מה יגידו עליי והאם חבריי יצדיקו אותי.

כל זה משנה את התנהגותי, אבל רק מפני שהשתנו הערכים שלי, ומה שקודם היה נראה לי מר כבר לא נראה כזה. מפני שאני יודע שאם עכשיו אני אשתמש בדבר המר הזה, אז אני אזכה לאהדה מצד הסביבה. לכן, הוא כבר לא נראה לי כל כך מר, אלא הוא הופך עבורי למתוק.

לטעם המר שאני הרגשתי בתוכי מתווספת מתיקות מהסביבה שאומרת לי עד כמה אני גדול, גיבור וחזק וכולם רוצים להיות חברים שלי. מסתבר שאני מרגיש מתוק ברמת טעם אחרת לגמרי. אבל בכל זאת זה מתוק שלמענו כדאי לי להתאמץ, ולכן אני משתנה.

נדמה לי, שאני עובר שינויים ותיקונים כלשהם, עולה במדרגות, אבל כל זה מתרחש באותו הרצון לקבל, ולמעשה שום דבר אינו משתנה. השינוי המהותי יכול להיות רק על ידי האור המחזיר למוטב. כשאדם מקבל הוא מרגיש מה זה באמת שינוי.

לכן, נאמר "טעמו וראו כי טוב ה'." בלי לטעום, לא רואים שום דבר. אתה תחשוב שאתה משתנה, אולם למעשה השינויים יתרחשו רק ברמת העולם הזה. יתכן שאתה תהיה יותר "אנושי" ותדאג פחות ל"בהמה", לגוף שלך, אבל כל זה בזכות אותו הרצון להנות, רק יותר מורכב, יותר עמוק, יותר אגואיסטי, יותר משובח ומוסווה בדרגות האגו.

אצל הילד הכול פשוט. אם זה מתוק, הוא רוצה אותו, ואם זה מר, אז הוא לא רוצה. אבל אדם בוגר יכול לקחת טעם מר, ואם זה מוצדק ומוערך בעיני החברה, אז המרירות הזאת הופכת בשבילו למתיקות. והוא כבר חושב שהוא גדול ומיוחד ושהוא כבר תיקן את הטעמים שלו. אולם למעשה, הוא עדיין אותו הילד האגואיסטי, אבל יותר ערמומי ומקולקל.

כך עוברים החיים שלנו, עד שבסוף התהליך הזה אנחנו מגיעים ל"הכרת הרע". כל השינויים הללו, שבזכותם אנחנו הפכנו את הטעמים המרים של התינוק לטעמים המתוקים של אדם בוגר, לא תרמו לנו שום דבר. כך אנחנו לא נשיג מילוי לרצון שלנו.

להיפך, אנחנו מגיעים לכך שהרצון ריק לחלוטין ולא נשארו לנו האמצעים לשנות את עצמנו כדי להרגיש מילוי כלשהו. לכן, האנושות מגיעה סוף סוף למחסום, למצב קריטי, שעליה להחליט שכאן היא זקוקה לכוח העליון שישנה את המציאות שלנו, ישנה אותנו.

כלומר, אנחנו זקוקים לאור המחזיר למוטב. אבל האנשים לא יודעים על קיומו, ולכן, אנחנו צריכים לבוא ולהסביר להם שזה אפשרי לשנות את המציאות הזאת ולעלות את כולנו על ידי המודעות החדשה שמאפשרת להגיע למתוק במקום המר על ידי החיבור בין האנשים. שם, בתוך החיבור הזה אנחנו נרגיש חיים חדשים.

מתוך שיעור על פי המאמר "סוד העיבור – לידה", 13.08.2013

ידיעות קודמות בנושא:
איפוס של המוח לאמת – שקר
לא עניין של טעם
טעמה המתוק של האמת

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest