חיבור שלא ניתן להרסו

שאלה: מה קרה בזמן השבירה, שלאחריה התיקון נהיה אפשרי ?

תשובתי: בזמן השבירה התרחש חיבור אמיתי. עד לשבירה היו קיימות שתי תכונות נפרדות שלא ניתן היה לחברן, שלא יכלו להתמזג ביניהן: הקבלה וההשפעה, שדחו באופן טבעי זו את זו. אחר כך הן התקרבו זו לזו, החלו להופיע באובייקט אחד (נקודות דס"ג). אך זה דומה לערבוב של שמן עם מים, או לשני חלקי מתכת הדבוקים זה לזה, אין ביניהם תכונה משותפת.

ניתן לבצע פעולות מיוחדות בעזרת כוח חיצוני, כדי להתגבר על הדחייה ההדדית ולהכניס תכונה אחת לתוך השנייה בצורה מאולצת. אך גם במקרה כזה, שניהם ממשיכים עדיין להתקיים.

לדוגמא, על ידי ויברציות אנחנו מערבבים נוזלים, על ידי התכת מתכות מקבלים מתכת שונה. אך אין זה חיבור מקורי ואמיתי !ברוחניות אנחנו חייבים להשיג חיבור אמיתי בין התכונות המנוגדות.

איננו מבינים בינתיים מה זה בדיוק. זה אינו דבר פשוט: ניקח קצת מלכות וקצת בינה ונערבב אותן כך שהן תתקיימנה זו ליד זו. חיבור רוחני נוצר כאשר כל אחד עוזר לשני, בכך שחודרים זה לתוך זה. תכונות הבינה חודרות לתוך המלכות, ותכונות המלכות נכנסות לתוך הבינה, הן מתקיימות שם יחד, כדי להשלים זו את זו להשגת המטרה המשותפת.

בתחילה התכונות שלהן מתקרבות עד לגבול המשותף שלהן (בזמן צמצום ב'), אחר כך הן רק מתערבבות זו עם זו, בכך שחודרות זו בזו, אבל עדיין אינן מתחברות (זיווג על צמצום ב' בנקבי עיניים ראש ס"ג).

אחר כך, תחת השפעת האור החזק ביותר שמגיע מזיווג ע"ב-ס"ג, הן מקבלות מכה ונשברות – רק אז התכונות שלהן מותכות ונולדת תכונה משותפת חדשה. כך מתרחש האיחוד של הבינה והמלכות. כתוצאה מהאיחוד המוחץ על ידי שבירת הכלים, יוצאים פרצופים רוחניים חדשים של עולמות אבי"ע, שבהם הבינה והמלכות עובדות יחד, בשיתוף.

זה נקרא "איחוד" של תכונות הקבלה וההשפעה, כאשר "אתה בכל במקומי, ואני בכל – במקומך, ואנחנו שנינו יחד". החיבור הזה אפשרי, רק אם האור העליון מחזיק אותו ואינו נותן לחיבור הזה להיעלם. עולמות אבי"ע, המעבירים אור דרך תכונות המלכות והבינה, כאחד שלם, ויכולים לתקן את הנשמה השבורה של האדם, יתר חלקיו הן הנשמות שלנו.

מתוך אישור על הספר "בית שער הכוונות", 21.03.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
פטנט אלוהי
מהשבירה לברוא את הבורא
מהי התועלת בשבירה?