חוק אקולוגי כלל עולמי

הערה: הראשון באוגוסט הפך ליום כלל עולמי המציין את החוב האקולוגי. זה נחשב למועד שבו כמות המשאבים הנצרכת על ידי האנושות, מתחילה לחרוג מהכמות שכדור הארץ יכול לייצר מחדש.  זה התרחש  בשנת 1970, אז החוב היה בסך הכול של יומיים. כעבור כמה עשרות שנים החוב גדל עד לחמישה חודשים. כלומר אנחנו מגיעים למצב שככל שעובר הזמן, כך אנו מתקרבים מהר יותר לסוף.

תגובתי: בקרוב לא נוכל לקחת שום דבר מכוכב הלכת הזה, הכול ייכנס למינוס גדול.

שאלה: מה צריך לעשות כדי שבני האדם יעצרו ויהרהרו בדבר?

תשובתי: דבר לא יעזור מפני שהאדם מטבעו הוא אגואיסט, כלומר אנחנו חושבים רק על עצמנו ורק ברגע זה. עלינו לחנך את עצמנו מחדש. עלינו לעבור מערכת מדויקת מאוד של חינוך עצמי 365 ימים בשנה, שבה כולנו נמצאים מהבוקר עד הערב תחת לחץ רציני של חינוך מחדש.

אך לאיש אין רצון לכך, לא פוליטי, לא כלכלי, לא חברתי, שום רצון! אף אחד לא יתחיל לעסוק בזה. זה הרי לא יעיל, אף אחד לא יתמוך בכזה תהליך. לכן אינני מאמין בשום דבר טוב שיקרה. התקווה היחידה היא שהטבע בכל זאת ישבור אותנו.

מנקודת מבטה של חכמת הקבלה, לטבע יש חוק משלו, מטרה ותוכנית התחלתית, להביא אותנו לאיחוד מדויק בינינו ולהידמוּת לטבע ההרמוני, האינטגרלי, הגלובלי היחיד. הטבע ימשיך להכות בנו, אבל רק עד שנישבר ונקבל את התוכנית של הטבע להיות יחד כאחד שלם, לדאוג לטבע האינטגרלי, לבנות חברה אינטגרלית, להרגיש כמקשה אחת עם אחרים, לחיות לפי הכלל "ואהבת לרעך כמוך".

הערה: היה רצוי שנגיע להכרה הזאת מהר יותר ולא על ידי "מקל" שמכה ודוחף אותנו מאחור.

תגובתי: זו בעיה. למרות שאנו המקובלים מדברים על כך כבר שנים רבות, בני האדם בינתיים לא רוצים לשמוע. נקווה שאותן קבוצות באנושות שמבינות את זה, יעשו תיקונים בטבע, שהאנושות תתעשת, שכולם "יאחזו ידיים כחברים" כדי לא למות ביחידות.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "חדשות עם מיכאל לייטמן", 3.8.2018