חופש ותלות

"לא תעשו לכם אלילים ופסל ומצבה לא תקימו לכם ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה כי אני ה' אלוקיכם: את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה'" (ויקרא, פרשת "בחוקותיי", כ"ו, א'-ב').

לא להשתחוות לאף אחד, זה אומר, להשתדל להיות כמה שיותר עצמאי, חופשי.

זה פרדוקס, אבל החופש והעצמאות האלה צריכים להיות מעוצבים תחת הססמה "אני- י-ה-ו-ה", דבר המרמז על חוסר חופש מוחלט. ובאותו חוסר החופש המלא שאני משיג, אני חייב להיות חופשי לחלוטין, כלומר להתעלות מעל עצמי ולבוא לאיחוד עם הבורא.

דווקא באיחוד עימו אני רוכש עצמאות מלאה. קשה לנו לתפוס את הפרדוקס הזה, בגלל הדואליות שלו, אבל הוא קיים. כי גם מדענים שעוסקים בפיזיקה קוונטית מתחילים להבין את הדואליות הזאת. ואף על פי שהיא לא נתפסת על ידם, באופן עיוני גרידא הם רואים שזה כך.

אבל איך אפשר לשלב את זה? אי אפשר בשום אופן. במערכת התפיסה השטוחה שלנו זה בלתי אפשרי. אנחנו אפילו לא מסוגלים לתאר לעצמנו מה זה אומר להיות חופשי באופן מרבי במידת האיחוד עם כוח הבורא. לצורך זה צריכה להיות אצלנו בפנים מערכת שמשלבת שני הפכים.

הערה: כלומר, אני צריך להשתחרר מכל האלילים והפסלים שאחריהם אני הולך…

תשובתי: ה"אלילים" וה"פסלים" הכרחיים לצורך ההתפתחות שלי. אני צריך להיאחז במשהו כמו ילד קטן שאוחז באיזה צעצוע, מוצץ, סמרטוט, ולא יכול בלי זה. דרכם הוא מרגיש את העולם.

ללא אלילים ופסלים אי אפשר להתקדם, מאחר ואנחנו מתפתחים במידת ההתעלות מעליהם. כל פעם אני מחליף כל מיני "אלוקויות", עד שאני מתעלה מעל המצבים הללו, בזה שהופך להיות חופשי לחלוטין מאלילים,
ויחד עם זה תלוי לחלוטין בבורא.

התופעה הזאת אופיינית לזמנינו, כאשר ה"אלילים" וה"פסלים" נעלמים בהדרגה, והאדם כביכול מוצא את עצמו תלוי באוויר. אנחנו מתחילים להתנקות מהם, אבל יחד עם זה מתרחשת פריצה ופריחה שלהם. אנחנו עוד נראה עליית המשיכה לדתות וכביכול למלחמות הרצויות לאלוקים.

האנושות צריכה באיזו שהיא צורה לכרות את הקשר הסבוך שמהודק בחוזקה, לעשות משהו בקשר לכלכלה ולפוליטיקה, עם כל מה שעוללו בעולם.

אבל בשיטה הזאת לא יפתרו כלום. האלטרנטיבה היחידה לייסורים זה חינוך נכון של האדם, להביאו להכרה על מה שמתרחש בעולם. חוץ מזה אין שום דבר: או שיטה לשינוי האדם, או שיטה של לחץ עלינו מצד הטבע והחברה. אבל הנקודה הקריטית מתקרבת.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 19.11.2014