חוסר האונים של הממשלות והפסיביות של החברה

שאלה: בעבר, כל דרום איטליה שרדה והתקיימה הודות לתיירות. אם תהיה אבטלה, איך אותן משפחות יוכלו להאכיל את המשפחה?

תשובתי: אני מבין, שעכשיו מקצועות, מישרות, מפעלים ועסקים רבים לא יוכלו לחזור למצבם הקודם. נהיה חייבים להפעיל תוכנית מדינית חדשה ברורה לחלוטין. זו לא צריכה להיות סתם עזרה במענקים למיניהם, אלא עלינו להביא את כל החברה להבנה הכרתית של פתרון הבעיה הזאת. והיא נפתרת על חשבון צמצום בכוח עבודה שאין בו צורך, לפחות בינתיים בשלב ראשון. עדיף לשלוח אנשים הביתה ולתת להם שכר מינימלי רגיל.

עלינו להבין כיצד ליצור חברה חדשה, לשם כך צריך לנהל באופן קבוע שיחות, דיונים, אבל לא כמו אלה שנעשים היום בטלוויזיה, שבהם נציגי הממשלה מגיעים כדי לדבר הרבה על מה שהם רוצים. צריכים להזמין מומחים, מדענים ולא עסקנים חברתיים, שחולמים להיות ראשי ממשלה. ואז נשכיל ונראה באמת לאיזה מצב עלינו להגיע.

שאלה: לדבריך את בעיות התעסוקה יכולות לפתור רק מערכות ממשלתיות. אם כך מה הטעם למקובל לעסוק בנושא נגיף הקורונה במקום בהתפתחות רוחנית?

תשובתי: אני לא אומר שהממשלה יכולה לפתור את הבעיה, זו בעיה של החברה ושל היצרנים. החברה צריכה להחליט במה יש לה צורך ובמה לא, ולקבל על עצמה פונקציות שהממשלה נטלה ממנה, כדי לנהל הכול. הבעיה שבממשלות שורים כאלה חוקי תחרותיות, שהן לא מסוגלות לפתור בעיות כאלה. אני לא מאשים אותן, מפני שהטבע האנושי הכניס אותנו לכזה מצב.

אני בשום אופן לא חושב שצריך להשאיר את זה לממשלות. יכול להיות שהן תוכלנה לעשות משהו, לפחות עכשיו, אם כנגדן תפגין חברה שתארגן הפגנות ומצעדי מחאה. הרי מפעלים ועסקים רבים לא יוכלו לחזור לפעילות הרגילה שלהם.

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 03.05.2020