דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / חברים, תעירו אותי!

חברים, תעירו אותי!

laitman_2010-03-10_5442.jpg

שאלה: ככל שאני מתקדם, נשאר לי פחות ופחות כוח. כיצד אני יכול להיות אחראי על מישהו?

תשובה: דווקא זה מעיד על כך שאתה באמת מתקדם בדרך ומגלה שאין לך כוחות. זה טוב מאוד וזה נקרא התקדמות.

heb_o_rav_bs-matan-tora_2014-05-27_lesson_pic10

הרי, אתה הולך ומתקדם להשפעה ומגלה שאין לך כוח. הכוחות הולכים ואוזלים, וכך צריך להיות, עד שאתה תגיע למצב שאין כוח בכלל, אפס גמור.

איך יכול להיות אחרת? איך יכול להיות שהאגו שלך ייתן לך להתקדם בהשפעה? זה דומה לעשר ספירות של "אור ישר" ו"אור חוזר": תוך כדי ההתקדמות שלך בהשפעה מ- 0% עד 100% האגו הולך ופוחת – מ100% עד 0%. זה נקרא "סדר הפוך של אורות וכלים".

וכאן הכול נכון! אתה צריך לשמוח מכך שנשאר לך פחות ופחות כוחות ללימוד ואהבת חברים. אתה מתחיל להירדם ולהרגיש שאתה סמרטוט. אבל זוהי האמת שצריכה להתגלות.

אתה מגלה את הטבע שלך שאין בו שום דבר חוץ מרצון לקבל וליהנות. ואם בינתיים לא מאיר לך שום תענוג, אז אתה לא מסוגל לזוז, האגו שלך לא רוצה שום דבר ומוכן לישון עד סוף החיים: תנו לי כדור שינה שאני אירדם ולא אתעורר לעולם. מי לא היה רוצה לעצום את העיניים ולא לפקוח אותן יותר? העיקר, לא להרגיש שום דבר.

וזאת התרשמות נכונה. האדם צריך להרגיש את זה ואחר כך לעבוד עם זה. אבל יש כאלה שכבר בורחים מהמקום הזה. מדוע אני צריך לסבול מהרגשה כזאת? עדיף ללכת עם החברים הקודמים לכדורגל או לבר, לאיזו מסיבה, ליהנות מהחיים ולחשוב כמה שפחות.

העיקר לא לחשוב על מטרת הבריאה. אפשר לנפנף את המחשבות האלה ולהחליט שכל זה שטויות, כדי להצדיק את עצמי ולחזור לחיים הרגילים.

אבל יש אנשים שלמרות הכול מתקדמים. בכל סיבוב אנחנו נקבל סיכוי לעשות את הבחירה. אבל תדע שיישארו לך פחות ופחות כוחות, ואז או שאתה תקבל אותם מלמעלה, או תאבד אותם לגמרי ותעזוב.

לכן אנחנו מתחילים לחשוב איך לקבל את הכוח מלמעלה. וזה אפשרי רק בתנאי שנבקש אותו דרך הקבוצה. ואם הקבוצה תתחיל לשחק כלפיי בגדלות המטרה וגדלות הבורא, אז אני אתעורר בזכות הקנאה, התאווה והכבוד שלי. כלומר, אני חייב לקבל רצונות מהסביבה, או דרך הסביבה – מלמעלה.

לכן גדלות המטרה נהייתה כל כך נחוצה, שבלעדיה אני לא יכול לזוז ולא יכול לעשות שום דבר. את החיים הגשמיים הקודמים שלי אני עזבתי, והחיים הרוחניים עדיין לא נראים באופק. אז מה יהיה איתי? נשאר רק לסיים את החיים הללו ללא שום תועלת ולמות?

וכאן האדם מתחיל להבין מדוע המקובלים אמרו: "או חברותא, או מיתותא". אין לי ברירה, אני חייב לארגן סביבה שתשפיע לי גדלות וחשיבות המטרה, תנער ותדחוף אותי, תנענע אותי, תבייש, תמשוך.

לא משנה באילו אמצעים, העיקר שהיא תחייה אותי ושאני אתעורר! אני מוכן לשלם על זה בכל מה שיש לי. ואני מבקש: "חברים, תעירו אותי! וכאשר אני אתעורר אני מבטיח לכם להחזיר פי כמה, עם ריבית!". כך צריך לעבוד.

מתוך השיעור על המאמר "מתן תורה", 27.05.2014

ידיעות קודמות בנושא:
התקדמות מהירה על "כרית אוויר"
ללא סביבה, אין התקדמות
באפיסת כוחות

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest