קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: בתורה נאמר, שהבורא הורה לאברהם לאיזו ארץ הוא צריך ללכת מבבל. האם יוצא מכך, שהוא ידע מלכתחילה לאן הוא הולך?
תשובתי: לא. הרי לא מדובר על כיוונים במפה גיאוגרפית. בכך שאנחנו מתפשטים מההיסטוריה בת אלף השנים, אנחנו גם מתפשטים מהקילומטרים שעל פני שטחו של כדור הארץ. הזמן והמרחק אינם שולטים ואינם תקפים כאן.
כאשר התחושה הפנימית של האדם, שנקראת "הבורא שלו", לוחשת ומכתיבה לו לאן לפנות, לאן ללכת, זה אומר שהוא צריך להתקדם לא למקום אחר של מגורים חדשים, אלא למצב הרוחני הבא, שיקרֵא "ארץ ישראל".
שאלה: כלומר, ל"ארץ" שהוא מצא בתוכו?
תשובתי: ודאי. מפני שהמילה "ארץ" נובעת מהמילה "רצון". ו"ארץ ישראל" מסמלת, רצון שמכוון "ישר אל". כאשר אתה תגיע למצב כזה שכל הרצונות שלך יהיו מכוונים לבורא, אז אפשר יהיה לומר שאתה נכנסת, פסעת ל"ארץ ישראל". נכנסת, בהימצאך בקנדה, באפריקה, באמריקה, בכל מקום. כי הגוף שלנו אינו נלקח בחשבון. כל העניין הוא ברצונות של האדם.
נחזור לאברהם: הוא עבד עם התלמידים שלו על חיבור ואיחוד. על כך כותבים מקובלים רבים, במיוחד רבות כתב על כך הרמב"ם, מקובל ענק במאות השביעית והשמינית. אברהם התחיל לעבוד איתם לפי המערכת של "ואהבת לרעך כמוך" ובאופן כזה החל ללכד, להרכיב, "להדביק" מהם חברה חדשה לגמרי שבה כולם מחוברים פנימית ביניהם.
מדינות, ארצות, עמים גם כן מחוברים, אבל חיצונית: יש להם מערכות בריאות, רווחה, משפט, חינוך, השכלה וכולי. אבל כאן לא מדובר על מערכות קשר חיצוניות, אלא על מערכות קשר פנימיות בין בני האדם. בזה גישתו של אברהם שונה מתפיסתו של נמרוד, שהציע להתפזר לכל עבר כדי לא להפריע זה לזה, ובו זמנית לשמור על קשר מרחוק.
היה נדמה, באמת, שדיפלומטים ינהלו משא ומתן, סוחרים יובילו שיירות עם סחורה בדרך המשי, או כמו שאומרים, "מהוויקינגים ליוונים", שיורדי הים יגלו את אמריקה וכולי…
אבל כאן מדובר על מסע אחר, על התקרבות פנימית זה עם זה. אנחנו בכלל לא מדברים על הגופים, אלא על הכוונה, על הכיוון, על התגברות על המכשולים הפנימיים. האדם לא הולך על ההרים, לא דרך מדבר סיני, אלא דרך המדבר של הנשמה, מפני שהוא מרגיש את היחס שלו לזולת כריקני, שמייבש אותו, שאין בו במה למלא את עצמו.
זאת הסיבה שדרך המדבר נמצאת הדרך להתקרבות לאחרים. וכאשר האדם באמת מתקרב אליהם, אז באופן פנימי דרך "מדבר סיני" הוא מגיע ל"ארץ ישראל". וכאן הוא מגלה את הרצון הזה שלו כ"זבת, חלב ודבש", שופע, "נשפך" מכל טוּב.
בעיקרון, זהו "גן עדן". בעבר זה היה מדבר או אפילו "גיהינום", ואילו עכשיו זה "גן עדן". חוסר הרצון לבוא במגע עם האחרים, השנאה לזולת, כל זה נהפך להרגשה של כל טוּב.
ההמשך יבוא…
מתוך התוכנית "בבל אתמול והיום", 27.08.2014
ידיעות קודמות בנושא:
חברה מושלמת של אברהם, חלק 1
אזור מיוחד, שנכבש מהאגו
ארץ ישראל על המפה ובנשמה
