קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הקליפה מגינה על הפרי עד שהוא יבשיל. כלומר, כל עוד לא השׂגנו את התיקון. היא שומרת עלינו עד שנהייה מוכנים, אז אנחנו נוכל לצאת ממנה, להשיל את המעטפת הזאת. עד אז אינני מרגיש שקיימת מעטפת, כמו תפוח בר לא בשל שבו אין הבדל בין החלק הפנימי לבין הקליפה, הכול חמוץ וירוק באותה המידה. ככל שהפרי גדֵל יותר, כך גדל השוני בין המעטפת והתוכן הפנימי.
תחילה הקליפה חזקה, אך בהדרגה היא מתנתקת מהפרי עצמו, וככל שהוא מתפתח הלאה כך הקליפה הופכת לדקה יותר. אם נשאיר כך את הקליפה, אז בסופו של דבר הפרי יתפוצץ, יתפרץ החוצה מתוך הקליפה שלו. כך גדֵל גם האדם, עד שמשׂיג בשלות (בגרות). ברגע שכל התכונות שלנו הופכות להיות מוכנות, אנחנו זורקים ומשאירים את הקליפה שלנו.
כל הזמן פיתו אותנו מלפנים, כמו את החמור עם הגזר, ואנחנו רצנו קדימה במסלול החיים. אך עתה כל המערכת הזאת מפסיקה לעבוד. אין לה יותר מה לעשות, אנחנו כבר מוכנים בעזרתה! הקליפות הן העוזרות הנאמנות של הבורא, הן גידלו אותנו ונתנו לנו להבשיל. לכן הן מפסיקות לפתות אותנו.
אתם חושבים שלבורא נגמר הגזר? – יש לו המון פיתויים אחרים, אך איננו צריכים אותם יותר! אנחנו השׂגנו את הסף העליון של המדרגה שלנו, אנחנו חייבים כעת לעלות למדרגה הבאה. לכן, דבר אינו מושך אותנו קדימה יותר, אין צורך לרוץ, אנחנו מרגישים ריקנות, העתיד אינו מושך, עלינו לצאת דרך הקליפה הזאת לעולם העליון, בדומה לתולעת שיוצאת אל האור מתוך הצנון המר…
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", 14.07.2010
רשומות קודמות בנושא:
על מה שומרת הקליפה?
מה זו קליפה?
קשה להכיר עצמך כאגואיסט
