דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / התשלום יהיה על פי הדין

התשלום יהיה על פי הדין

ידוע, ש"הכול מלמעלה" וש"אין עוד מלבדו". אבל זה נותן לאדם הזדמנות לעבוד, ועל אף שהיה יכול להשיג ולקבל הכול ללא כל יגיעה, בכל זאת הוא ייתן יגיעה. ועל אף שהבורא לא צריך ממנו שום דבר – לא טובות, לא השפעה, לא יגיעה ולא ייסורים, האדם, בכל זאת, מוכן לעבור דרך כל זה כי רק אז הוא יוכל להרגיש שזאת האמת. והוא רוצה מצידו בכל לב ונפש להיות דבוק לבורא, גם בהשגחה הכללית וגם בהשגחה הפרטית.

כאשר מגלים לאדם את המציאות במדרגות הרוחניות, אז הוא רואה ש"אין עוד מלבדו", והנבראים לא משיגים שום דבר בכוחות עצמם בתוך השלמות הזאת, שממלאת ושולטת בהכול. אולם אפילו כשהוא רואה שהבורא לא זקוק לשום פעולות שלו, יחד עם זה הוא מרגיש בבירור שחייב לפעול רק בגלל שרוצה בכל כוחותיו להידבק בבורא. ואז האמת והאמונה מתחברים בתוכו לאחד שלם.

בהתאם לזה, הוא מתחיל לראות את תמונת המציאות הנכונה, מפני שכאשר הוא מתקרב לדבקות ולקשר עם האנושות, עם בני האדם, אז דרכם הוא מגיע לאהבה לבורא, כמ"ש "מאהבת הבריות לאהבת ה'". כל המתרחש בזמנים שונים ועם אנשים שונים מתחבר עבורו לאחד, כי כל המציאות עולה מעל לזמן, תנועה ומקום, ומתקבצת במקום אחד, בחיסרון אחד, שבו כל החלקים שלו דומים זה לזה.

לכן, על אף שנדמה לנו שבעולם הזה ישנם אנשים שנותנים טרחה רבה ואחרים כאילו קוצרים את השכר של יגיעתם של האחרים, בסופו של דבר, אנחנו רואים שכל זה מתרחש בכלי אחד, ברצון אחד. אין כאן שום אי סדר או חוסר צדק, מפני שכל הגילויים האלה מתחברים יחד, במקום אחד, ויכולים להיות שייכים ל"אור ישר" או ל"אור חוזר", להשגחה כללית או להשגחה פרטית באותו התהליך.

בעולם הגשמי אנשים חושבים שהשכר עבור המצוות מחכה להם בעולם הבא, כמו שכתוב: "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם". אבל עולם הבא זו המדרגה הבאה שאותה האדם מגלה כאן ועכשיו. הראייה הנכונה, השכר של האדם הוא בכך שהוא מתחבר עם האחרים ואז אין בשבילו הבדל באיזה מקום לתת יגיעה, ולקבל את השכר אפשר גם במקום אחר לחלוטין. כי עבורו כל זה מתחבר למקום אחד, הופך לרצון אחד. ועל ידי התיקונים הכול בא לידי השתוות.

אבל בזמן ההכנה פועלת ההסתרה, כל עוד האדם לא השיג כלי אחד. ההסתרה הכרחית כדי לתת לו הזדמנות לתת יגיעה. כי בינתיים הוא לא עובד בעל מנת להשפיע, שבה אפילו אם הבורא היה מגלה לו שהכול כבר מתוקן ואין יותר מה לעשות, הוא בכל זאת היה רוצה לתת יגיעה. כל עוד הוא לא השיג את זה, אז מגלים לו קלקולים כדי לעורר אותו לתת יגיעה ב"לא לשמה". אבל כשהוא יגיע ל"לשמה", הוא יתחיל להעריך את היגיעה עצמה כשכר, ואפילו שרואה שלמות, ימצא לעצמו מקום לתת יגיעה.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 14.06.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הפרס הצודק ביותר
השכר – האהבה
הבורא בתור שׂכר

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest