התקדמות באפיק עצמי

שאלה: נניח, שבמשפחה שלנו גדל ילד עצלן. על מה זה מצביע בהורים? על איזה חיסרון או פגם?

תשובתי: קודם כל, זה מצביע על כך שלילד אין מוטיבציה לנוע. אין לו גדלות המטרה שלמענה היה כדאי לו לקום, להתנתק מהמחשב האהוב שלו, שאליו הוא ממש נדבק, ולהתחיל לעסוק במשהו אחר.

שאלה: האם יוצא, שזה חיסרון של ההורים שלא מפתחים בו תחומי התעניינות אחרים?

תשובתי: יכול להיות שזה פספוס או טעות של ההורים, ויכול להיות, שהחיים עצמם לא מחייבים את הילד לעסוק במשהו נוסף. הכול בא לו בקלות, גם בבית הספר וגם בבית.

במקרה כזה צריך לנהוג לפי "יתד עוקרת יתד אחרת". לכן, אם הוא עצל, לא צריך לכפות עליו תחביבים או עיסוקים אחרים שמחייבים אותו לרוץ או לעשות משהו בידיים, אלא לאפשר לו להתקדם דווקא באפיק שלו. שיישב מאחורי אותו המחשב, או עם אותו הספר, אבל יבצע משהו יצירתי. לכן נאמר: "חנך הנער על פי דרכו".

דרך אגב, העצלות מראש מוטבעת בכל אדם. אבל יש בני אדם שהפסיכולוגיה הפנימית שלהם מכוונת להשגת כל דבר, מבלי להשקיע כוחות פיזיים. מהצד נדמה לנו שהוא עצלן, אבל בעצם הוא פשוט מנסה באופן כזה לפתור את הבעיות שלו.

אני לא רואה בזה שום דבר רע. אם אנשים היו עושים פחות פעולות שאין בהן שום צורך, אז היה הרבה יותר טוב. כי בעיקרון, הם מבצעים עבודה חסרת תועלת ואפילו מזיקה. לכן עצלות, זו היא תכונה מועילה מאוד. רק צריך לכוון אותה בצורה נכונה.

מתוך התוכנית "שיחות עם מיכאל לייטמן", 11.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הילד של אימא
במעגל של חברים
תפנית קטנה אל האושר