התפרצות מדבקת

שאלה: בימינו, אף אחד לא מאמין לשני. אפילו פקידי ממשלה גבוהים גונבים בלי בושה. אז איך אני אאמין לחבר, כשהוא מדבר על גדלות הבורא?

תשובתי: ראשית, לא מבקשים ממך שתאמין. ושנית, בדיוק לשם כך הייתה ירידת הדורות, כדי שתראה במו עיניך שאין יותר מה לחפש בעולם הזה. המצב שנוצר דווקא עוזר לך להסתכל על הדברים בצורה יותר ריאלית.

אתה בכלל לא צריך להאמין להתפעלות של החבר – היא תשפיע עליך גם ללא כל אמונה. הוא אפילו לא צריך לומר שום דבר. אתה לא יודע מה מניע אותו: אמונה או השגה – הוא פשוט "מדביק" אותך בהתפעלותו, כמו וירוס. זה בכלל לא תלוי בך. האם אתה מאמין לו או חושד בו – אין הבדל. העיקר שאתה "נדבק".

ולכן, אנחנו צריכים ש"יטיילו" בינינו "וירוסים" של גדלות הבורא. מי משיג אותו? – אף אחד. למרות זאת, כולם נמצאים במתח, וזה קובע את כל היתר: לשם מה ומדוע אני פועל, מה עליי לגלות, מה התועלת מזה, היכן נמצא המאור המחזיר למוטב שיביא לי את זה, וכן הלאה. אחרת לא יצא שום דבר.

לשם כך צריכים את השבירה בינינו, כדי שלא נבין זה את זה ונוכל באמת להתרשם מהשתוקקות שקרית של החברים. מספיק לי לראות על פניו של החבר שהבורא גדול בעיניו – וגם אני נדלק. שימשוך אותי באף, שיעבוד עלי – זה לא חשוב, אני בכל זאת אתפעל ממנו. זה מה שנדרש.

מתוך שיעור על פי "הקדמה לספר הזוהר", 17.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
המתנה היחידה מהבורא
חשיבות המטרה
על התועלת בהעמדת הפנים