קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: כיצד לשחק תפקיד של מקובל לפני אחרים?
תשובתי: כאשר מופיעים לפני קבוצה או קהל, ואפילו אם מדברים עם אדם "אחד על אחד", אתה תמיד משחק תפקיד כלשהו. כל פעם אתה בוחר בתת ההכרה איזה בגד עליך ללבוש. אתה בעצמך, ללא הלבוש, כלום, אין לך שום דבר מעצמך. במשך החיים רכשת דמויות שונות וכל הזמן אתה מתלבש בהן, כל הזמן משחק מישהו. לפעמים אפשר לגלות על פי האדם איזו דמות בהצגה הוא משחק. במיוחד אפשר לראות את זה על ילדים. גם אנחנו בלי לשים לב פועלים כך.
המטרה שלנו היום להתלבש בדמות גבוהה יותר, באחדות של כל הקבוצה, של כל המציאות, של הבורא. זה אומר להיות "אדם", למצוא את הלבוש של הבורא, כדי שהוא יתלבש בי או שאני אתלבש בו. כך מתרחשת השתוות הצורה.
בכל מקרה, אני כל הזמן משחק דמות כלשהי, אפילו לבד עם עצמי. תעקוב אחר עצמך ותיווכח, אתה כל הזמן מעתיק את מה שראית. ובלתי אפשרי להיפטר מזה, הרי אין ולא יהיה לך "אני" משלך עד שתמצא בפנים את הבורא. וזה יהיה האני שלך.
שאלה: כיצד האדם יכול להתלבש בדמות של הקבוצה?
תשובתי: אתה רוצה שהקבוצה הזאת תהיה הלבוש שלך, אתה רוצה להתמוסס, לאבד את עצמך בתוכה ולדאוג רק לחברים, "לטבוע" בתוכם. אתה רוצה להיכנס לתוך הדמות הזאת ולהיעלם בה בלי להשאיר עקבות. זה אומר להתלבש בקבוצה.
המצבים האלו נמצאים לפנינו, עד שנגלה בתוך הקבוצה את הדמות של ההשפעה הטהורה, את הבורא.
שאלה: כיצד לעשות את הצעד הבא אחרי הקבוצה ולהתלבש בדמות העולם?
תשובתי: זאת אותה המערכת, רק הרבה יותר גדולה ועשירה. על ידי ההפצה בקבוצה אתה מגלה את זה.
הרי העולם הוא חומר בלי צורה, ובאמת אתה לא צריך לעבוד עליו כדי לאחד את האנושות. אם הוא היה מבנה עצמאי, אנחנו היינו נכנסים לתוכו והיינו מלמדים את האנשים לבנות קשרים נכונים. אבל אין להם אפשרות כזאת, מפני ש"ראש" יש רק לגו"ע. ולכן בסופו של דבר אנחנו נראה שהם נכללים, מתחברים אלינו כמו "גוף" ל"ראש" ובונים מבנה משלהם בהתאם לשלנו.
על ידי ההתבוננות בחיבור שלנו, הם ישתדלו לעשות את אותו הדבר. לכן נאמר ש"אומות העולם יביאו את ישראל על כתפיהם לירושלים". על ידי העבודה בקבוצה אתה תראה לפתע כיצד מתחילים להימשך ולהתחבר אליה כל יושבי העולם.
שאלה: האם על ידי ההתלבשות בקבוצה עליי לזכור גם את העולם?
תשובתי: עלינו להיות מוכנים לכך שכל העולם יצטרף אלינו. ואנחנו חייבים לעזור לו בכך. אנחנו מספרים לו מעט על בחירה חופשית, על כל המציאות, על ההתפתחות האגואיסטית, ולמעשה מספרים על עצמנו, מסבירים מי אנחנו, מה על סדר היום שלנו, מה המטרה, ואת המבנה שלנו. במאמרים על קבלה בלי להזכיר את המילה עצמה, אנחנו בעצם מספקים מידע על עצמנו. האנשים מתוך הדוגמאות מחייהם, משתכנעים בהדרגה שהכול בדיוק כך, ואז מתחברים אלינו בפנימיות.
מספיק עלון או פלייר, וכבר נוצר ערוץ שדרכו אדם מתחיל לקבל את המאור המחזיר למוטב. האור הזה פועל עליו לא כפי שהוא פועל עלינו, אבל הקשר כבר ישנו. זאת הסיבה מדוע ההפצה היא כה חשובה. אבל בסופו של דבר, אנחנו לא נארגן את העולם, הוא בעצמו יתארגן, יגיע אלינו ויעצב סביבנו מערכת נפלאה.
היום אנחנו זקוקים למרצים, למורים, למחנכים ולמארגנים רבים למטרות החינוך. אבל אנחנו לא נצטרך לבנות את העולם. הממשלה הרוחנית העולמית צריכה לעסוק רק בחינוך, ואת כל היתר, האדם יעשה בעזרת מאמציו, וימצא את מקומו בשדה הכללי.
המערכת כבר קיימת, ובמידה שהאדם מושך את המאור המחזיר למוטב, האור הזה מכוון אותו בכיוון הנכון לפעולה הנכונה. כלכלה חדשה, תעשייה חדשה, ארגונים חדשים, כל זה לא תלוי בנו. עלינו רק לחנך, וכל היתר יסתדר. הרי השדה הכללי כבר ישנו, האור העליון כבר נמצא, חסר רק שכל אחד ימצא את מקומו. ולשם כך עלינו רק לספק לאנשים את הקשר עם המאור המחזיר למוטב. או במילים אחרות, לספק להם חינוך.
בצורה כזאת, הפצה וחינוך הולכים יד ביד. ההפצה יוצרת את המגע הראשוני שמאפשר בהמשך לעבור לעבודה חינוכית, הסברתית. ודווקא חינוך מספק עבודה אמיתית עם המאור המחזיר למוטב.
מתוך שיעור על פי מאמרו של רב"ש, 22.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
לכוונה הנכונה דרוש ה"ראש" הנכון
בתפקיד המקשרים
הצגה לשחקן אחד
