קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
נדמה לנו שאנחנו מקבלים "צל", חושך, אך זה נובע מכך שמגיע אור גדול, ואני במצב שאינני מוכן לקבלו, להרגיש אותו בצורה הנכונה, אני מרגיש חושך, את הניגודיות בינינו. כלומר, הרגשת הירידה שלנו, זה גילוי הרצונות (הכלים) החדשים, בהם אני מרגיש בינתיים עד כמה שהם הפוכים לאור שפועל ומשפיע עליי.
אם אני מוכן, אז אור גדול יותר מגלה בתוכי רצון גדול יותר, אך כל עוד האור והרצון מנוגדים בכוונה שלהם, האור להשפיע והרצון לקבל, אז את הנתק הזה ביניהם אני מרגיש כירידה. אך יש להעריך את המצב הזה, הרי בעיקרון זה כבר הצד ההפוך של מדרגה גבוהה יותר. כל הרגשות החושך שלנו, הירידות, הדחיות, מגיעות מאור חדש וחזק יותר שמגלה בנו רצונות (כלים) גדולים יותר.
אני נמצא ברצון (בכלי) אין סופי, הנשמה שלי, היא אין סופית. אין יותר נבראים חוץ ממני, כל האחרים הם חלקים של הנשמה שלי. האור גדל בהדרגה ומגלה בתוכי שכבות רצון יותר ויותר גדולות.
ככל שהוא מאיר יותר, כך הוא מגלה רצון גדול יותר. יבוא אליי אור עוד יותר חזק, הוא יגלה רצון עוד יותר חזק, התואם לו. אך גילוי של רצון חדש, מאחר והוא הפוך בתכונותיו לאור, מורגש על ידי כריחוק ביני ובין ה"רוחניות", כוח החיים, ואז רע לי.
אני צריך להכין את עצמי מראש לכזה מצב, שכאשר הוא יגיע עליי להבין שהוא מעורר אותי לתיקון. אם לא הייתי מרגיש רע, ירידה ונתק ביני לבין האור, לא הייתי יכול להתחיל בתיקון. גילוי הרע מיועד כדי לדחוף אותי קדימה. לכן הרגשת הצל דטומאה היא חיונית כדי להשׂיג צל דקדושה. צללים כאלו יש להעריך.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם מספר "שמעתי", מאמר רמ"ג, 28.09.2010
בוא נקווה שההסבר הזה יחזיק אותנו בזמן אמת!
בעצם אני מבקשת לא לברוח במצב הזה,אני לא יכולה לסמוך על עצמי!ערבות!