התורה ואמצעֵי הבעה

שאלה: בשפה העברית משתמשים באמצעי הבעה בצורת נקודות מעל האותיות, המורות על הצליל הנכון של אותיות תנועה. ישנה גרסה שהן פותחו על ידי משפחה מטבריה לאחר חורבן בית המקדש, כדי לשמר את צליל ההבעה של התורה. אבל אנחנו לומדים שאמצעי הבעה, אלה הם אורות שנמצאים מעל לאותיות, כלומר מעל ומתחת לכלי. האם אכן אמצעי הבעה הומצאו על ידי משפחה מטבריה לצורך רישום של התורה? הרי התורה עצמה נכתבה ללא אמצעי הבעה.

תשובתי: זה לא משנה. בתורה באמת אין הרבה סימנים שהכרחיים לקריאתה. מפני שכאשר אתה קורא את התורה, עליך לשחזר, לשעתק אותה על ידי כל הכלים החיצוניים והפנימיים שלך. כלומר עליי לדעת, כיצד אני שר את הטקסט, כיצד אני נותן הטעמה (אינטונציה) לכל משפט, היכן אני יכול לעצור והיכן זה אסור. האדם הרי לא יכול לקרוא את הטקסט בנשימה אחת.

מה גם שקריאת התורה נבדלת מקריאה רגילה, שבה אתה מכניס אוויר לריאות, קורא משהו בקול רם ונושף את האוויר החוצה. לא! בזמן שאני קורא בתורה, עליי לנהל בצורה נכונה את עבודת הריאות שלי, כמו באורגן בקתדרלה. אני לוחץ על חלקים מסוימים של הריאות, שמורכבים מחמישה חלקים. לאחר מכן אני מפעיל את חמשת החלקים של מכשיר היצירה והשחזור: גרוגרת, גרון, פה, שפתיים ושיניים. לכן האותיות של השפה העברית, זו צורה מצומצמת של אותו מידע עצום ועוצמתי, שהאדם היה מקבל כדי לקרוא.

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 06.01.2019