התאמה של דימויים פנימיים

שאלה: לפעמים נהיה לנו משעמם, אנחנו נרדמים בשיעור או שוקעים במחשבות זרות. מדוע הבורא מסדר לנו את זה? מה הוא רוצה להראות לנו? איך אפשר, יחד עם זה, לשמור תמיד על אותה רמה של כוונה?

תשובתי: כאשר אתם שומעים את השיעורים שלי, אתם צריכים להשתדל להרגיש לעומק כל מילה שנאמרת על ידִי. הכול בנוי על הזדהות איתי.

אני לא אומר שום דבר לפני שאני יוצר בתוכי איזה שהם דימויים ואחר כך מעביר אותם מילולית לאדם אחר, בתקווה שהוא שומע אותי, ובהתאם לזה בונה בתוכו את אותו הדימוי. וכאשר הדימויים שלנו תואמים, אז אנחנו מתחילים בדו-שיח, בבירורים פנימיים של הדימוי הזה: אילו תכונות, סגולות, תנועות נמצאות בו.

אם אתם לא בונים בתוככם דימוי פנימי רגשי דרך מה שאתם שומעים ממני, אז ודאי שאתם יושבים ללא שום התכללות בי ואני בכם. זו בעיה. אז כעבור זמן מסוים ודאי שאתם נרדמים, מאבדים קשר, משמעות, הרגשה של נחיצות בשיעור הזה.

ישנם אנשים שלא יכולים לפעול בצורה כזאת, מפני שהם סבורים שיודעים הרבה. העיקר בשבילם זה לשמוע אותי כדי לחלוק עליי. אני לא נעלב מהם, מפני שגישה כזאת טמונה בהם מהטבע וקשה להם מאוד לקלוט בצורה נכונה את החומר. אני מזדהה איתם, אבל הם צריכים להתגבר על המצבים האלה, כי אם תלמיד לא יוצר בתוכו דימוי שהמורה מעביר אליו, הוא לא לומד.

מצד שני, כאשר אתם נמצאים בדו-שיח עם החברים שלכם, ודאי שיותר קל, פשוט וטוב לכם. אצלכם הכול בנוי במיוחד על הזדהות ואהדה. הרבה יותר קל לכם לתקשר עם חברים מפני שהשפה שלהם הרבה יותר פשוטה משלי.

לכן אנחנו משתדלים להעביר שיעורים בצורה של סדנאות. שיטה כזאת של העברת החומר נותנת הרגשה יותר עמוקה, קשר עם הטקסט ועם מי שכתב אותו.

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 07.02.2014

ידיעות קודמות בנושא:
מקום משלו
שיעור מאחורי ה"מחסום"
ללמוד להקשיב למורה