דף הבית / חינוך, ילדים / התאמה פסיכולוגית בקבוצה

התאמה פסיכולוגית בקבוצה

2012-02-24_1225_w.jpg

שאלה: כיצד צריכה להתבצע ההיכרות של אנשים זרים לחלוטין בקבוצת החינוך האינטגרלי?

תשובתי: כדאי לשבת במעגל כמו הילדים הקטנים, וכמה שיותר קרוב, כדי שיוכלו לגעת אחד בשני, שיחזיקו לפעמים בידיים כדי שירגישו אחד את השני טוב יותר.

אנחנו יודעים, שבני האדם באופן אינסטינקטיבי רוצים לשמור על מרחק ביניהם – זה טווח הביטחון שלהם. אבל אנחנו צריכים בדרך כלשהי להכיר ביניהם, אפשר לומר, בדומה לבעלי חיים שמריחים זה את זה. אנחנו מבינים שמנקודת מבט פסיכולוגית זה מאוד חשוב בתקשורת בינינו.

הם צריכים להרגיש את עצמם כקבוצה שלמה שהולכת להתקפה כדי לחדור לעולם העליון, למשהו מיוחד, לא ידוע עד כה, אבל מרתק, מושך ובטוח. זה דומה למסע שבמהלכו אתם כל פעם נתקלים במשהו בלתי צפוי לכם.

אני מתכוון לא לנסיעה קבוצתית לחו"ל, אלא למסע אל תוך היער או אל ההרים, שבו אתם פתאום נתקלים בשבט מוזר, או רואים את עקבותיו של משהו לא ידוע, או מרגישים את מבטו של מישהו כאילו מישהו עוקב אחריכם…

זה באמת מסע מאוד מרגש ומרתק, הייתי אומר, הגילוי שצפוי לכם, שבמהלכו עליכם להכיר אחד את השני.

אנשים שיוצאים לטיול בחו"ל, לא צריכים להכיר היטב זה את זה. אצלם כל דבר מסודר: זה האוטובוס שלכם, תסתובבו שמאלה, תסתובבו ימינה, תביטו לכאן, תביטו לשם.

אבל אם אנשים הולכים לטיול להרים או רפטינג במורד נהרות ההרים, כאן כבר נוצר צוות שלם שצריך להתאים זה לזה מבחינה פסיכולוגית.

ההתאמה הפסיכולוגית בקבוצה צריכה להיות מראש, לא צריך להיות כך שמישהו מהם עני ומישהו עשיר. הם צריכים פחות או יותר להתאים זה לזה ברמת ההשכלה, במנטליות, צריכים להבין אחד את השני.

לאחר שייווצרו קבוצות הומוגניות שתתקדמנה, ותוך כדי התקדמותן ירגישו משהו חדש דרך החוש השישי שהתפתח בהן, ניתן יהיה לדבר על לאחד את הקבוצות האלה. האנשים כבר יבינו אחד את השני, יהיו מעל כל המוסכמות של העולם שלנו, של חיינו, ויהיה להם קל להתקשר עם אנשים שמאוד רחוקים מהם ברמה הגשמית, כיוון שהם ירגישו קירבה ביניהם במדרגה הבאה ויהיה להם קל לשתף פעולה.

כל התרגילים שאנחנו עושים איתם בשלב ההכנה צריכים להביא למימוש האמון ביניהם: "אני סומך על כולכם, כולנו סומכים אחד על השני". אנחנו עוד לא מדברים על הערבות ההדדית, על כך ש"אחד למען כולם וכולם למען אחד", אבל אנחנו כבר מדברים על התקדמות כלשהי.

אנחנו מכינים את עצמינו למסע המרתק, שימשיך מנקודה זאת והלאה רק במידת החיבור בינינו. התחברנו קצת והתקדמנו, עוד קצת – ועוד התקדמנו.

תתארו לעצמכם שאתם יושבים בעגלה שמונעת לא על ידי מנוע, לא על ידי כוח של זרם חשמלי, אלא מכוח האיחוד שלנו: התחברנו קצת – התקדמנו, התחברנו עוד – עוד התקדמנו. נתקענו ולא יכולנו להמשיך להתחבר – מופיע דינוזאור (כמו בסרט "פארק היורה" ), וכאן אנחנו פשוט מחויבים להתחבר ולנוע קדימה.

זה הוא המסע שאליו אנחנו יוצאים. ואנחנו עושים זאת ברצון, בהבנה שרק כך אנחנו נוכל, באמצעות ההשפעות השונות, כולל השליליות, להגיע לחיבור ההכרחי כדי להשיג את המטרה. והמטרה היא הרמוניה מוחלטת עם הטבע, גילוי רמת הקיום החדשה – קיום נצחי, אין סופי, מושלם והרמוני. אבל זה כבר לא "פארק היורה", אלא, אם אפשר לומר, תקופה אחרת.

לכן, בכל פעולה, בכל תנועה, בכל תרגיל צריכים לשאוף להתקרבות, להתכללות, לאמון והבנה הדדית, ולא אינדיבידואלית. אנחנו משאירים את כל הדברים הארציים מאחורינו ומתקדמים ביחד אל המטרה המשותפת.

אנחנו מדברים רק על הכלל, על מה שמאחד אותנו. ולהפך, מה שמפריד בינינו אנחנו מסננים ומשאירים רחוק מאחורינו – אותו אנחנו לא צריכים. בשום פנים ואופן אנחנו לא רוצים להיזכר מה היה אתמול, וגם לא שלשום. אנחנו חושבים רק איך לעבור מהיום למחר.

באופן כללי, בקבוצה צריכה תמיד לשרור כזאת רוח, ואז האנשים יהיו אחרים. הם לא יחששו לחשוף את עצמם, כי העבר נותר אי שם מאחור. ואז הם ישחקו איתו. הם יבינו שכל דבר זה רמזים, ולא הם בעצמם, וזו תוכנית הטבע שהפכה אותם לכאלה.

יהיה להם קל מאוד ליצור קשר אחד עם השני, כי כל דבר שקורה היום, קל וחומר מחר, הם עוברים ביחד. וזאת לא החוויה האישית של כל אחד מהם, אלה הדבר שהם מגלים ביחד בכלי המשותף שלהם.

תתארו לעצמכם גוף אחד שמספר על אותו האירוע מתוך ההרגשה של הידיים, הרגליים, העיניים, האוזניים וכן הלאה. כך הם ידונו על אותה ההתרשמות, כל אחד מהרגשה שלו. אחר כך הם משווים ביניהם את התחושות האלה, ומנסים להתאחד כדי לחוות את האירוע הזה בו זמנית, באופן מצטבר, בתחושות מאוחדות. כתוצאה מכך, אני בטוח מרגיש את כולם כאחד שלם, ולאחר מכן, כמשהו אחיד מעלינו.

אלה הם תרגילים פסיכולוגיים רגילים. אולי הם מעט מתוארים באופן פסיכולוגי, אך אני חושב שאין כאן שום דבר על טבעי. זה פשוט המשך ההתפתחות הפסיכולוגית של מהות האדם.

מתוך שיחה מס' 17 על החינוך האינטגרלי, 28.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
האדם של היקום
טעם של רגשות חדשים
נקודת מפנה

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest