דף הבית / חינוך, ילדים / השוויון קשה מנשוא

השוויון קשה מנשוא

laitman_2008-10-31_detsky-urok_9581_w.jpg

עלינו לאזן בין שני הכוחות: כוח המחשבה, וכוח היצר הרע שלנו.

הרצונות שלנו מתחלקים למספר שכבות. למטה נמצאים הרצונות בדרגת ה"דומם" (החומר שממנו בנוי הגוף שלנו), דרגת ה"צומח" (השערות, הציפורניים, העצמות) ודרגת ה"חי" (כל יתר המרכיבים הפיזיולוגים), ובנוסף, יש לי שכל שנמצא מעל דרגת ה"חי", וכוח הרע שהוא האגו שלי.

מהחלקים הללו מורכב האדם.

אין לי מה לתקן בדרגות ה"דומם", ה"צומח" וה"חי". הבעיה היחידה שבגללה אנחנו מקלקלים את היחסים עם האנשים האחרים – היא הטבע הרע שלנו, האגו. בעיקרון, כולם מסכימים עם זה. במקרה הגרוע, האדם אינו מכיר ביצר הרע שלו, אלא מאשים את האחרים, את האנושות.

בכל מקרה, יש לאדם יש אפשרויות בלתי מוגבלות, והוא יכול לסדר היטב את חייו על פני האדמה. אז מדוע הוא אינו עושה זאת? מה מפריע לו? מפריע לו המבנה האגואיסטי שלו. את כל הכוחות והמשאבים שלו הוא רוצה לנצל על מנת להתעלות מעל הזולת. בסופו של דבר, כולם משתתפים בתחרות הזאת, או מנסים לרומם את עצמם או להרוס את האחרים. היצר הרע כל כך מפריע לנו לבנות חיים טובים.

האם אני יכול לתאר לעצמי חיים תחת שליטת היצר הטוב? הרי זה אומר שלכולם תהיה אותה הצורה. האם ייתכן שאני אהיה כמו כולם? ממה אני איהנה אז? כשכולם שווים, אין גדולים וקטנים, זה שולל את מהות הקיום שלי.

היום החיים שלנו תוססים, אנחנו כל הזמן רודפים אחרי משהו. אני כל הזמן עושה חשבון, בודק עד כמה אני טוב מהאחרים, וזה מוסיף טעם לחיי, דוחף אותי להישגים, מאלץ אותי "להסתובב"…  בכל מקום יש תחרות, אנחנו מתחרים זה בזה, וכאשר אני משווה את עצמי לאחרים, אני מודד את מידת החיות שלי. ואם כולם שווים, אז אני לא מרגיש שאני חי.

מתעוררת השאלה: במה נמלא את עצמנו? האם הטבע רוצה להפוך אותנו למריונטות? הרי אם כולנו אחים, אז לכולם יש את אותו הדבר, כולם שווים. ואז אני לא מרגיש לשם מה עלי לחיות.

האם קיימת מטרה נוספת כלשהי? במצבי הנוכחי אינני מזהה אותה. תמיד כל אחד מנסה לממש את עצמו בדרך שלו: למשל, אני בתחום המדע, אתה בעיתונות, והוא בחינוך. אך בסופו של דבר כל אחד רוצה להפריד, להבדיל את עצמו מהאחרים. בדיוק הצורך הזה הוא שממריץ אותנו להתפתח.

נניח שצרות המשבר יעזרו לנו להבין כיצד לאזן את החברה כולה. והנה, כולנו מאוזנים, כולנו שווים. כיצד אוכל למלא בתוכי את החלל העצום שדורש ממני להיות מעל האחרים? במה אני יכול להיות יותר טוב מהם?

המצב בעולם הוא כזה שמספיקות לנו שעתיים של עבודה ביום, ולא נרגיש שום מחסור, אם רק לא ננסה לעבור זה את זה. כולם מתקיימים פחות או יותר ברמת חיים רגילה. אז במה אני אמלא את עצמי? מה אוכל לעשות בזמן הנותר? הרי אפשר להשתגע מהחופש הזה. הייתכן שהטבע מביא אותנו בדיוק לזה?

כאן אנחנו מגיעים לצד השני – לשיתוף הפעולה נגד האגו. אנחנו מנצלים את האגו, רק בצורה ההפוכה, לא כדי להתעלות מעל האחרים, אלא כדי שכל אחד יתעלה מעל האהבה העצמית שלו ויגיע לאיזון עם האחרים.

בדרך האגו כל הזמן גדל, ואני משתמש בו כדי להיות שווה לסביבה. ואז אני מקבל סיפוק מכך שאני מתקשר חזק יותר לאחרים. הרי האגו שלי גדל, כלומר, אני יכול להשפיע להם יותר, להביא אותם לאיחוד ולאיזון גדולים יותר, ואז ליהנות מכך שאני יוצר איתם קשר חזק יותר.

ככל שאני קשור אליהם יותר באמצעות האגו המתוקן שלי, כך נעים לי יותר. יש לי כלי שבו אני מקבל את התענוג הזה – הכלי המשותף שאני מחבר לעצמי. מזה אני מקבל תענוג שנקרא "אהבה הדדית".

אני אוכל להגיע למילוי גדול בהרבה מזה שיש לי היום, אם אצליח להתעלות מעל האגו, לפחות במקצת.

רק השימוש הנכון בכל היצרים שלי יאפשר לי להגיע להצלחה.

מתוך שיחה מס' 10 על החיים החדשים, 08.01.2012

ידיעות קודמת בנושא:
השוויון קשה מנשוא
חוק ההרמוניה האוניברסלי
אל תסחור בחכמה

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest