קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: כיצד אפשר לבדוק האם אתה משקיע את המאמץ הסגולי, את המאה אחוז שלך, למרכז המשותף בקבוצה, כדי שייצא "עיגול" נכון?
תשובתי: הבדיקה היא בכך, שלאחר מאמץ של מאה אחוז בקבוצה, לא נשארת לנו אף מחשבה על עצמנו. מפני שאנחנו מבינים שכל ההישׂגים שלנו, אפילו האגואיסטיים (לא לשמה), הם רק בתוך המרכז של הקבוצה.
מחוץ לאותה הנקודה המרכזית של הקבוצה, אין אף מקום אחר שבו ניתן לגלות משהו גדול יותר מהחיים הארציים הגשמיים. ועכשיו כולם ביחד, כמו שעושים הילדים בגן, צריכים להשתדל לעשות "עיגול"!
אין שום מרכז, זוהי נקודה דמיונית. תחילה עליך לעשות "עיגול" ואחר כך תמצא את המרכז שלו. זאת הגישה המקובלת במרחב הרוחני. בעולם הגשמי, אנחנו בוחרים מרכז ואחר כך משׂרטטים סביבו עיגול על ידי מחוגה. ואילן בעולם הרוחני, דווקא כשאנחנו בונים את העיגול אנחנו מגלים את הנקודה המרכזית שבה נמצא הבורא. אנחנו הולכים "ממטה למעלה" בגילוי שלנו.
אף אדם אינו מסוגל לעלות לבדו מעל דרגת הרצון הבהמי, אך אם הוא בונה "עיגול" עם אנשים אחרים, וכולם נמצאים באיזון, בהרמוניה, ומחוברים ביחד, נוצרת צורה הדומה לבורא, שנקראת אדם.
אז איך אנחנו יכולים, במאמצים המשותפים, לבנות את ה"עיגול" בינינו? על כך מדברים כל מאמרי הרב"ש המוקדשים לקבוצה. כל אחד צריך לבטל את עצמו ביחס לאחרים, כדי לקבל מהם את גדלות המטרה. והמטרה היא, השגת השפעה הדדית. כולם ביחד משקיעים מאמץ אחד כללי כלפי כולם, וכולם יחד, כלפי הבורא. זה נקרא "ישראל, אורייתא וקב"ה, חד הוא". הרי כולנו רוצים לבנות בינינו רשת של קשרים הדדיים שמכסה וממלאת את כל העיגול הזה, וכשאנחנו מסיימים, מתגלה הבורא במרכזו של העיגול שבנינו. אנחנו אמנם מרגישים את הבורא בכל הרשת שמכסה את העיגול, אולם השורש של הבורא נמצא ממש במרכז.
מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 27.06.2011
ידיעות קודמות בנושא:
מעיגול לעיגול, בקו הקצר ביותר
מה זה רצון "עגול"?
במרכז של כל העיגולים ובסוף הקו
