הפסיכולוגיה הרוחנית

שאלה מהבלוג באנגלית: כשאתה מדבר על שפת הענפים, האם אתה מדבר על אנלוגיה או על איזושהי מחשבה מטפורית? אם כן, נראה שזאת שפה שלא ניתן לבטא אותה במילים, ולכן קשה להבין מה רצו להביע אותם האנשים שהשיגו את הבורא. האם כשההשגה האישית שלנו תהיה תואמת לשלהם, אנחנו נבין את השפה הזאת באופן אינטואיטיבי?

תשובתי: אני מרגיש את עצמי ואיזשהו חלל מסביבי. מתוך החלל הזה, אני רוצה לבלוע את מה שמועיל עבורי, ולפלוט לשָם את מה שמזיק לי. אני לומד כיצד לבנות קשרים עם החלל הזה, כדי להימצא בו תמיד בנוחות האופטימלית. כל הידע שלי נובע מאותם יחסי הגומלין שלי עם החלל הסובב אותי, שמלא בטבע ובבני אדם. הפסיכולוגיה (המטריאליסטית) היא מדע על התפיסה האגואיסטית: "אני והסובבים אותי".

אם אני מתחיל להרחיב סביבי את ה"אני" שלי יותר ויותר לרוחב, ומתחיל להתייחס לסובב אותי כמו לעצמי, כמו חלק מ ה"אני" שלי, ולשלוט עליו בצורה אגואיסטית – זה נקרא כיבוש, רכישה.

אבל אם אני ממשיך להרגיש שאני מנוגד לסביבה שמחוץ לי, אך למרות זאת מנסה להתייחס לסובבים כמו לעצמי ואפילו יותר מאשר לעצמי, זה נקרא אלטרואיזם. מפני שהריחוק, ואפילו השנאה, נשארים, אבל מעל לרגש הזה, בניגוד אליו, מופיע רגש האהבה. הוא מופיע, מפני שאני מפסיק לקשור את עצמי עם ה"אני" שלי, אני יוצא ממנו וכביכול בונה מהצד יחס חדש מה"אני" הזה כלפי הסובב אותו.

כשאני עולה מעל ל"אני" האגואיסטי שלי, אני יוצר מסך, שמעליו אני מתייחס אל הסובב באהבה, כמו לעצמי ואף יותר מזה. זה נקרא תכונת ההשפעה, אור חוזר. חכמת הקבלה היא הפסיכולוגיה הרוחנית על התפיסה של: "אני עם הסובבים אותי".
ידיעות קודמות בנושא:
להכיר את העולם האחד
האבולוציה של התודעה
ממה מתחיל האדם